Milchemes Dor Hamabul
Grand Rabbi Nuchem Rosenberg Shlit"a

מלחמה לה' נגד אנשי דור המבול
מרביה"ק רבי נחום ראזנבערג שליט"א

דף מח    -    PAGE 48

 

גליון "קול השופר 2009" - # 48
כסלו תשס"ט לפ"ק

 

לצנו          – לעגנו לדברים ופעולות שאין להרחיקם. קבענו עצמנו לשיחה בטלה כדרך יושבי קרנות. לבשתי שעטנז.

                   למדנו תורה שלא לשמה. לא עמלנו בתורה. לא חזרנו על תלמודנו. לא התנהגנו בדרך הראוי ליראי ה'.

                   לא ציפינו לישועה. לא נטלתי ידיים.

 

על שערוריות השעטנז בטליתים לחץ לדפים

| דף מה | | דף מו |  | דף מז |  | דף מט |

 

המשך מדף 47

 

 

 

 


 

 

המשך בדף 49

 

שעטנז

נאמר בתורה "ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך" (ויקרא י"ט, י"ט)
 
     
 
 
יש להזהר, לא לסמוך על בדיקות מדגמיות שעושים בחנויות הבגדים. ואפילו שבעלי החנות הם שומרי תורה ומצוות, אלא כל בגד חייב בדיקה במעבדה לשעטנז...
11/02/2009
 
     
 
 
*בעיות זיהוי חדשות בצמר *בדיקת 'מידגם' בבגדים מהו? *בגדי שעטנז שנמצאו במעבדות שונות *לשם מה משתדל במיוחד הס"מ שעם ישראל יכשלו בשעטנז?...
 
2/05/2008
 
     
 
 
למסירת בגדים וחפצים לבדיקה
בבני ברק, ירושלים , ביתר..
1/05/2008
 
     
 
 
בפתחה של אחת ממעבדות השעטנז ניצב זוג חרדי עם חבילה נכבדה, כל מלתחת הביגוד שלהם נמסרה לבדיקה. כעבור ימים אחדים שבו לקבל את הבגדים, עמדו בפתח המעבדה מתוחים וציפו לתוצאות הבדיקה ...
 
1/05/2008
 
     
 
 
יש להזהר בימי החורף ובפרט בתחפושות פורים, שכל בגד שיש בו יותר מ-30% צמר (או פשתן) נבדק משעטנז כראוי, הננו להודיע על מעבדת שעטנז בפיקוח בד"ץ עדה החרדית...
2/03/2008

 

"צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו" - פשתן

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בס"ד

סדר הוידוי

א. הפירוט אינו כולל הכל, וכל אחד יוסיף את הנראה לו בכל אחת מהאותיות.

ב. החרטה והוידוי אינם מועילים אלא עם קבלה לעתיד.

 

אשמנו       – אשמה מורה על חומר העוון ושאין לו התנצלות וכן מורה שמהראוי שתהיה הנפש שוממה.

                   אכלתי דברים האסורים: נבלות, טריפות, שקצים ורמשים, ערלה, טבל. אכלתי בלא ברכה לפניה ולאחריה.

בגדנו       – היינו כפויי טובה, בגדנו בה' המטיב עמנו, וכן בגדנו איש באחיו. בטלתי מלימוד תורה. ברכתי ברכה לבטלה,

                  ברכה שאינה צריכה, ברכה בלא כוונה. בטלתי מצוות עשה ולא תעשה. בטלתי קריאת שמע ותפילה בזמנה.

גזלנו        – כולל גם דברים קלים כגון: הנהנה מסעודה שאינה מספקת לבעליה, שימוש בחפץ ללא רשות, הצצה לחלון חברו,

                  מוצא אבדה ואינו מכריז עליה, אי החזרת שלום לאדם המברכו לשלום. גאיתי. גיליתי סוד. גנבתי דעת הבריות.

דברנו דופי – מלשון דו פי (שתי פיות) אחד בפה ואחד בלב, אחד בפניו ואחד שלא בפניו. דברנו דבור של גנאי. דברנו

                   דברים בטלים, רכילות, לשון הרע, שקרים, מרמה, חניפות, ניבול פה. דברי משא ומתן בשבת וביו"ט.

                   דברנו בחזרת הש"ץ, בקדיש, בקריאת התורה ובהפטרה ובברכותיהן.

העוינו        – גרמנו לעוות את הישר, כולל גם המחטיא את חברו. הורתי הוראות בטעות והכשלתי רבים.

                    הרהרתי הרהורים רעים. הרהרתי אחר רבותי. הרהרתי בדברי תורה במקומות האסורים.

                    הוצאתי זרע לבטלה. הקשתי עצמי לדעת. הסתכלתי במקום ערווה בנשים להנות מהם.

                    הלבנתי פני חברי ברבים. הפרעתי לישון. הנפתי יד להכות את חברי. החזקתי במחלוקת.

והרשענו     – עשינו מעשי רשע. אחרים נעשו רשעים על ידינו.

זדנו           – חטאנו בכוונה וברצון. היינו אנשי רוע לב. זלזלתי בכבוד שבת ויו"ט. זלזלתי בכבוד אבי ואמי.

                   זלזלתי בכבוד התורה ולומדיה, בחידושי תורה. הזכרנו שם שמים בלא כוונה. זלזלתי בסדרי הישיבה.

חמסנו – הלוקח חפץ מחברו בעל כורחו תמורת דמים. חיללתי את ה'. חיללתי שבת ויו"ט. חשדתי בכשרים. חמדתי. חנפתי

טפלנו שקר – התחברנו לעוברי עבירה. חברנו שקר אל שקר להדקו ולחזקו בחבלי שוא. טעינו ולא הודינו על האמת.

יעצנו רע    – משיא עצה שלא לטובת חברו אלא לטובת עצמו, או להחטיאו, או כדי להבאיש את ריחו בעיני בני אדם.

                    ועברנו בכך על "לפני עיוור לא תיתן מכשול". יחדתי עצמי עם נשים. ירדתי לחיי חברי.

כזבנו         – מדבר דברי כזב בין לתועלת ובין שלא לתועלת. מבטיח לחברו או לקב"ה ואינו מקיים. כעסתי.

לצנו          – לעגנו לדברים ופעולות שאין להרחיקם. קבענו עצמנו לשיחה בטלה כדרך יושבי קרנות. לבשתי שעטנז.

                   למדנו תורה שלא לשמה. לא עמלנו בתורה. לא חזרנו על תלמודנו. לא התנהגנו בדרך הראוי ליראי ה'.

                   לא ציפינו לישועה. לא נטלתי ידיים.

מרדנו        – פרקנו עול, עשינו עבירות להכעיס אע"פ שלא תקף אותנו יצרנו, כולל מי שאינו מקבל על עצמו להיזהר

                   אפילו מחטא אחד. מרינו דברך.

נאצנו        – הכעסנו את ה'. נאפנו. נשבעתי לשוא ולשקר. נהנתי מהעולם הזה בלא ברכה, נדרתי ולא שלמתי,

                   נקמתי ונטרתי.

סררנו        – סר לבבנו מעבודת הבורא. נהגנו כבן סורר ומורה.

עוינו         – עברנו עבירות במזיד למלא תאוותינו.

פשענו       – עבר עבירה לתאבון שתקפו יצרו אע"פ שמאמין בה'. או מורד מחמת שכופר בכל. לא נזהרנו בדברים שדרך

                   בני אדם להיזהר. פגמנו (עצמנו, בריתנו, עיננו, אוזננו, קדשינו...). פסקתי מדברי תורה ועסקתי בדברי שיחה.

צררנו        – היינו צוררים אחד לחברו, ובכלל זה גם הקנטנו את חברנו. עברנו על רצון ה' בפרהסיא. ציערנו אב ואם.

קשינו עורף – לא קבלנו תוכחה, תלינו ייסורים במקרה ולא בהשגחת ה'.

רשענו      – עשינו מעשים שעל ידי זה נקרא רשע, כגון: המרים יד על חברו, גניבה וגזל.

שחתנו      – השחתה לדבר ערווה. על שעשינו דבר ערווה, ובכלל זה חיבוק ונישוק, ודיבור ערווה. המשחית ומוציא זרע

                  לבטלה, אפילו על ידי הרהור וכל שכן אם נואף בידו חס ושלום. השחתה פירושה עבודה זרה, וכולל:

                  הכועס, המתגאה, המעלים עינו מצדקה, המחליף בדיבורו, גס רוח.

תעבנו      – עשינו מעשי תועבה. אכילת דבר תועבה, והכנסת דברי תועבה לבית.

תעינו       – וידוי הכללי: תעינו כצאן, ולא הלכנו בדרך ישרה.

תעתנו      – הנחת אותנו בידי בחירתנו ואנחנו תעינו. תעתנו אחרים.

סרנו ממצוותך וממשפטיך הטובים – ולא שווה לנו: יש אומרים לא נחשבו המצוות בעיניו. ויש אומרים לא הייתה לנו תועלת מזה.

בס"ד

                         על חטא שחטאנו לפניך...

באונס וברצון – על שחטא ועבר עבירה באונס ונהנה בעשייתה, על שלא נזהר מהאונס בתחבולות, שגרם שבא לו האונס,

                      וכן שעבר עבירות ברצון.

ובאימוץ הלב  – שנמנע מלעזור לחברו בעת צרה, שלא נתן צדקה בלב שלם, וכן על שהתאכזר.

בבלי דעת     – על שחטא בשוגג ולא נזהר, על שחטא במזיד ועל ידי זה נכשל בשוגג, ועל שלא למד דינים ולכן חטא.

ובביטוי שפתים –על שהקניט את חברו בדבריו, ועל עוון נדרים ושבועות ואפילו קיימם, ועל הטחת דברים קשים כלפי מעלה.

בגילוי עריות – על שחטא בעריות ובאביזרייהו (חיבוק, נישוק, הסתכלות, וכד').

ובגלוי ובסתר  – בגלוי: על שחטא וגרם לחילול ה' ולהחטאת הרבים.  ובסתר: שמראה שירא מבני אדם ולא מהקב"ה.

בדעת ובמרמה – על שרימה את חברו בעסק, על שדבר אחד בפה ואחד בלב, על גניבת דעת, על כל ענייני הונאת ממון

                        כגון: מדות ומשקלות.

ובדבור פה     – על שחטא בדבורו, כגון: הזכרת דברי תורה במקומות המטונפים, קללות, מלבין פני חברו, מורה שלא כהלכה,

                      מחלוקת, מתכבד בקלון חברו, מחזק ידי עוברי עבירה, נטירה, דברי משא ומתן בשבת, דברי כעס,

                      מצער חברו, מגלה סוד חברו, נדרים, דברים בטלים, שחוק וקלות ראש, ובפרט בבית המדרש

                      וכן בשעת התפילה. ועל שחטא בדברי שקר, בלשון הרע, בניבול פה, בחנופה.

בהונאת רע     – על הונאת ממון והונאת דברים, ועל שמצער את חברו ברבים.

ובהרהור הלב  – על שהתגאה בלבו, על שהרהר הרהורים רעים (כגון: חמדות ותאוות), החושד בכשרים, הרהור בדברי תורה

                       במקומות האסורים. מהרהר אחר מידות ה', אחר תלמיד חכם, אחר רבו. וכן הרהורים באמונה ובביטחון.

בועידת זנות   – שהתוועדו לדבר ערווה. וכן תערובת של נשים וגברים.

ובוידוי פה      – שהתוודה ולא חשב לעזוב חטאיו.

בזלזול הורים ומורים – הורים: על שלא כבדם ולא שמע ציוויים (וכן לגבי אחיו הגדולים). מורים: שזלזל ברבו אפילו אינו

                                 גדול, ובשאר לומדי תורה ויראי שמים, וכן שלא קם מפני זקן ומפני תלמיד חכם.

ובזדון ובשגגה – על שחטא במזיד ובשוגג.

בחוזק יד    – שחזק ידי עוברי עבירה ועושי שלא כהוגן, על שלא חיזק ידי חברו בעצה ובממון, על שכופה חברו בחוזק יד,

                   וכן שעשה דברים שלא כהוגן, או שלא שמע בקול מוכיחים מפני חוזקת ידו.

ובחילול ה'   – על שחטא בשוגג ובמזיד חטא שידוע לציבור, או שלא התנהג כראוי עם בני אדם.

בטומאת שפתיים – שטמא שפתיו בחטאים שבלשונו, כגון: ניבול פה ודבורים אסורים של תאווה.

ובטיפשות פה – על שחטא בדבור פה בגלל סכלותו. דיברנו דברי הבל ודברים בטלים.

ביצר הרע   – שהניח ליצר הרע להשתלט עליו. ועל שעבר עבירה בלא שנתאווה לה על ידי שגירה בעצמו את היצר הרע,

                    על ידי מחשבות או הסתכלויות אסורות.

וביודעים ובלא יודעים – בין במזיד ובין בשוגג, בין שעשינו עבירה בפני רבים ובין שעשינו עבירה בסתר,

                                  בין אם חברנו יודעים שהזקנו להם ובין אם לא.

ועל כולם אלוה סליחות, סלח לנו מחל לנו כפר לנו.

 

בכחש ובכזב  – שחייב או שהבטיח לחברו משהו ואינו מקיימו, והמדבר שקר וכזב, או המדבר חצי אמת.

ובכפת שוחד  – על שלקח ונתן שוחד לתוך כף היד. וכן שוחד דברים.

בלצון            – שמתלוצץ מאדם או מדברי תורה או ממצווה, וכן העושה קיבוץ אנשים למעשה ליצנות.

ובלשון הרע   – שעשה לחברו רעה בלשונו ואפילו בפניו ואפילו בדרך שחוק, גם אם הדברים אמת.

במשא ובמתן – על הונאות שעשה בעת משא ומתן, כגון: שכיסה פגמים בחפץ, או רימה במידה ובמשקל.

                      המשתמש במשכון שלא כדין, והשואל שלא מדעת.

ובמאכל ובמשתה – על שנכשל במאכלות אסורות, מאכלות שלא הפרישו מהם תרומות ומעשר, ולא נקיים מתולעים.

                          על שלא בירך כדין, שזלזל בנטילת ידיים, ועל ריבוי אכילה.

בנשך ובמרבית – שהלווה בלא היתר עסקה, ועל שאר איסורי ריבית (והעוברים הם: המלווה, הלווה, הערב, והעדים).

לעילוי נשמת ר' חגי בן צבי.  נלב"ע כ"א כסלו תשס"ז

ת . נ . צ . ב . ה

 

ובנטיית גרון  – על גאווה הניכרת מבחוץ כגון: ההולך בקומה זקופה, מדבר עם אנשים נכבדים, מהלל את עצמו, רודף כבוד.

 

 

בס"ד

בשיח שפתותינו – על שיחות בטלות, כגון: איך התעשר פלוני, ובפרט בבית הכנסת ובעת התפילה.

                           תפילות וברכות ללא כוונה.

ובשקור עין       – על הסתכלויות אסורות.

בעיניים רמות    – גאווה במחשבה, דיבור, או מעשה. על שהתגאה בלבו וכלפי חוץ עשה עצמו עניו.

ובעזות מצח       – שהעיז פניו נגד הוריו, נגד תלמיד חכם או גדול ממנו ולא דיבר אליהם בהכנעה.

ועל כולם אלוה סליחות, סלח לנו מחל לנו כפר לנו.

 

בפריקת עול  – שפרק ממנו עול מצוות (אפילו מצווה אחת), וכן הפורק ממנו עול מצווארו ומטילו על צוואר חברו.

ובפלילות      – עשינו פלילות (דין) עם הקב"ה וטענו שאינו מנהל את העולם בצדק.

                      על דיין שלא נהג ביושר, ועל אדם שלא דן את חברו לכף זכות.

בצדית רע     – צד את חברו כדי לעשות לו רעה, או להכשילו בדבר עבירה, ואפילו על ידי אחרים ואפילו לא עלתה בידו.

ובצרות עין   – שנמנע מלעשות טובה לחברו. לא נתן צדקה כראוי. ועינו צרה בשל אחרים, ובהצלחתם.

בקלות ראש  – בבית הכנסת, בבית המדרש, וכן עם תפילין. נהגנו קלות ראש עם נשים.

ובקשיות עורף – שהקשה עורפו מלשמוע לדברי מוכיחים ואף לאחר שבאו עליו ייסורים.

בריצת רגליים להרע – על שרץ לדבר עבירה ואפילו לא עלתה בידו, על שרץ להוכיח את חברו בלא לברר היטב,

                                ואף שההוכחה הייתה כדין.

וברכילות   – מרכל על חברו לחינם ואפילו אמת, והמספר לאנשים מה אמרו עליהם אחרים.וכן המזכיר שם שמים לדברי חול.

בשבועת שוא  – שבועה לשקר ואפילו שבועה של אמת אם היא לחינם.

ובשנאת חינם  – על ששנא את רעהו בלבו.

בתשומת יד    – נתנו את ידינו לסייע בידי עוברי עבירה. וכן חוב שחייב לחברו וחברו תובעו והוא אינו משלם לו.

ובתמהון לבב  – על שחטא בגלל טרדתו וצערו, וכן המפקפק בדברי חכמים ומקל בהם.

                       וכל המפקפק ביסודות הדת, האמונה בתורה, הנבואה, השגחת ה', בשכר ועונש.

ועל כולם אלוה סליחות, סלח לנו מחל לנו כפר לנו.

ועל חטאים שאנו חייבים עליהם...

 

עולה   – ביטול מצוות עשה, לאו שאין בו מעשה, לאו הניתק לעשה (כגון: תפילין לא כשרות, בל תשחית, משהה נקביו,

             השבת אבידה וכו').

חטאת  – איסורי כרת בשוגג, כגון: מלאכה אסורה בשבת מדאורייתא, לפי שאינו יודע את הדין או ששכח.

קרבן עולה ויורד – קרבן שגודלו משתנה לפי יכולתו הכספית. בא על שבועת הביטוי, שנשבע לעשות או לא לעשות דבר

                           ועבר בשוגג. או על שבועת העדות. וטומאת מקדש וקודשיו.

אשם ודאי ותלוי – ודאי: מי שהיה בידו ממון חברו שלא כדין וכפר ונשבע לשקר.

                          ותלוי: מי שעשה בשוגג ספק עבירה ששגגתה חטאת, כגון: היו לפניו שתי חתיכות, ספק בא על נידה.

מכת מרדות – מלקות שמענישים את החוטא לפי ראות עיני הדיינים, ובאות בעיקר על עבירות דרבנן.

מלקות ארבעים – על לאו שיש בו מעשה, כגון: השחתת הזקן בתער, מאכלות אסורות.

מיתה בידי שמים – על שאכל עיסה שלא הורמה חלתה, וזר שאכל את החלה השייכת לכהן, אכל טבל.

                           המוציא זרע לבטלה, המורה הלכה במקום רבו.

כרת וערירי – שעושה מלאכה ביום הכיפורים במזיד, האוכל ביום הכיפורים, האוכל חמץ בפסח, הבא על הנידה.

ארבע מיתות בית דין – סקילה: כגון: מחלל שבת במזיד, הבא על הזכר, מקלל אביו ואמו. שריפה: כגון: הבא על בתו, בת כהן שזנתה. הרג: כגון: רוצח. וחנק: כגון: החובל באביו ואמו, הבא על אשת איש.

על מצות עשה ועל מצות לא תעשה.

בין שיש בה קום עשה – כגון הנחת תפילין ונטילת לולב.

ובין שאין בה קום עשה – כגון ציצית אם אין לו בגד של ד' כנפות (שבעידנא דריתחא נענשים גם על זה).

לעילוי נשמת ר' חגי בן צבי.  נלב"ע כ"א כסלו תשס"ז

ת . נ . צ . ב . ה

 

את הגלויים לנו ואת שאינם גלויים לנו ...

 

 

 

אסור להזכיר יג' מידות שלא בכוונה (שערי תשובה תקפ"א). יש לעשות הפסק בין ה' ל ה'

 

ה'

מרחם קודם החטא

ה'

מרחם לאחר החטא כששב בתשובה

אל

בעל כח גדול לכבוש כעסו ולרחם

רחום

מרחם על האדם גם כשאינו ראוי לרחמים

וחנון

מעניק מתנות חינם כמו האב לבנו

ארך אפיים

אינו ממהר להעניש שמא יעשה תשובה

ורב חסד

מרבה לעשות חסדים למי שאין לו זכויות

ואמת

משלם שכר טוב לעושי רצונו

נוצר חסד לאלפים

שומר את החסד שהאדם עושה לשני אלפים דורות

נושא עוון

סולח על עבירות במזיד

ופשע

סולח על עבירות של מרד להכעיס

וחטאה

סולח על עבירות בשוגג

ונקה

מנקה לשב בתשובה כאילו לא חטא

לעילוי נשמת ר' חגי בן צבי.  נלב"ע כ"א כסלו תשס"ז

ת . נ . צ . ב . ה

http://www.geocities.com/atarvatar/download.html ניתן להוריד מהאתר: 

 
 

"לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו"
הרב שמואל הולשטיין

נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
מיכאל בן מזל טוב


 



סיפורה של מצוה
קול צפירת הרכבת המכריזה על כניסתה לתחנה, העירה את הסוחר העשיר משנתו. הסוחר, מראשי המשכילים, התכונן לירידה מהרכבת כשלתדהמתו הבחין כי על הרציף התאספו מאות יהודים. הוא הביט בתמהון על נהרות אנשים שהלכו והתאספו בהמוניהם, עד שהיה נראה כי כל יהודי העיר פטרבורג הגיעו לתחנת הרכבת. הוא נטל את חפציו והזדרז לרדת מהרכבת, כשאת היהודי הראשון שפגש שאלו לפשר ההתקהלות התמוהה. היהודי ענה לו כי גדול הדור, הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור רבה של קובנה, שהה בפטרבורג וכעת נוסע הוא חזרה לעירו, וממילא ברור כי כל בני העיר באו ללוותו.
הסוחר ששמע פעמים רבות כי רבי יצחק אלחנן הינו גאון מופלא ובנוסף לכך אף מקורב למלכות, היה סקרן מזה זמן רב לפגוש את הרב. הוא גמר בדעתו באופן מיידי לשנות את יעד נסיעתו ולנסוע גם הוא לקובנה על מנת להכיר את הרב במהלך הנסיעה. הוא נדחק אל הקופה וקנה כרטיס לרכבת המתאימה. היה לו ברור כי רבם של כל ישראל, ודאי נוסע הוא במחלקה הראשונה, לכן קנה אף הוא כרטיס יקר למחלקה זו. במאמץ רב נדחק אל עבר הרכבת ועלה למחלקה הראשונה. הוא הביט אנה ואנה, ונוכח כי חוץ משנים שלושה גויים אין איש במחלקה. הוא שאל את מבקר הכרטיסים היכן הוא הרב של היהודים, אך הלה משך בכתפיו בחוסר ידיעה. הסוחר פנה אל עבר המחלקה השניה אולם גם שם לא מצא את הרב. יהודי שהיה שם אמר לו כי יוכל למצוא את הרב במחלקה השלישית. כשנכנס למחלקה השלישית ראה את הרב עומד בתפילה עטור בטלית ותפילין כשכל מראהו אומר הוד. אכזבתו הייתה גדולה, היות וציפה לראות רב מודרני כיאות לרב המקורב כל כך למלכות. כשסיים הרב את תפילתו, פנה לרב בברכת שלום. בגילוי לב אמר לרב כי ציפה לראות רב מודרני המשתייך לדור החדש, אולם כעת נוכח לדעת כי הרב שייך לדורות הישנים. הרב חייך ואמר לו כי: "היות ובהגדה של פסח אנו אומרים 'בתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו' נמצא כי דוקא אתם מהדורות הישנים ואילו אנחנו, הרבנים, משתייכים לדורות החדשים". העשיר המשכיל שהופתע מתשובתו של הרב, נותר עומד מהורהר על מקומו. לאחר מספר דקות פנה לרב ושאלו מדוע אינו נוסע במחלקה הראשונה כיאה לגדול הדור - "הרי כבודו של הרב זהו כבודם של ישראל"? הרב ענה לו כי למרות שהנסיעה במחלקה הראשונה, המרווחת, הרבה יותר נעימה, מקפיד הוא לנסוע דוקא במחלקה השלישית כפי שכל הרבנים נוהגים, היות ובמחלקה השלישית ישנם ספסלי עץ, מה שאין כן במחלקה הראשונה והשניה ישנם ספסלים מרופדים, וממילא יש בהם חשש איסור שעטנז.
*
הפרופסור המכובד לכימיה שנכנס באקראי לביתו של הרב יעקב יוסף הרמן זצ"ל, לא שיער בדעתו את שעומד להתרחש בעוד רגעים ספורים. הרב קיבלו בחיוך ומאור פנים כפי שנהג עם כל אורחיו הרבים. אולם לאחר קבלת הפנים ביקש הרב מהפרופסור להוריד את מעילו העליון. הרב שראה את ההפתעה על פניו של האיש, הסביר כי הוא חושש שישנו שעטנז במעיל, והוא רוצה לבדוק זאת. האיש ששמע את המושג לראשונה, עקב בעניין אחרי הרב שנטל סכין והוציא חוט מצווארון המעיל. לאחר דקות מספר אמר הרב כי חששו התאמת ואכן ישנו שעטנז במעיל. הרב הסביר באריכות לפרופסור את דיני שעטנז, עד שהלה הסכים כי הרב יקח את המעיל לחייט המתמחה בהוצאת שעטנז, ואף הסכים להביא את כל מעיליו לבדיקה. הפרופסור הנבוך התפעל מעזותו של הרב לבדוק כך מעיל של אדם שלא הכיר כלל, רק כדי להצילו מאיסור, ומיני אז הגיע אל הרב באופן קבוע, עד לחזרתו המלאה בתשובה
.
______________________________
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות, www.koma.org.il