מלאכות האסורות בשנת השמיטה
מהתורה אסורה חרישה זריעה (נטיעה), קצירה, ובצירה.
כל דבר שדומה למלאכות אלו נאסר מדברי חכמים.
מלאכות דרבנן הותרו במקום שאם לא יעשם ימות או יפסד האילן.
בגינה - אין לגזום [לכסח דשא] או להשקות או לנכש עשבים רק במקרה שאם לא יעשם יופסדו הגידולים, אף השקאה אסורה מדרבנן והותרה רק כדי קיומו. גם בשעה שמשקה עדיף בממטרה מאשר ביד.
בבית - בעציץ שאינו נקוב, (שאין לו נקב מתחתיתו או מדפנותיו שיכול לינוק מהקרקע) [אף על פי שיש נקב  להוצאת עודפי מים] מותר לעשות בו כל מלאכות שמדברי חכמים, כגון להשקותו אפילו כדי השבחתו, רק צריך להזהר שלא יבלטו הענפים מהעציץ לכן יש לקשרם יחדיו כדי שלא יבלטו או לשים מגש (הפסק) מתחת העציץ כדי שלא יינקו הענפים מהקרקע.
סוגי ההפסק - בעציץ שיש בו גידול שגודל משנה לשנה, צריך להקפיד שהעציץ או ההפסק יהיה ממתכת או מפלסטיק נוקשה.
המעונין לקנות עציץ שאינו נקוב בשביעית, יקננו רק במקום שאין זורעים ועושים שאר עבודות אסורות בשביעית, ויעטפנו בניילון לצורך העברתו.
קניית פרחים  - בפרחים שיש בהם ריח נוהגת קדושת שביעית ודינם כפירות בהמשך.
פרחים שאין בהם ריח. - אין נוהג בהם קדושת שביעית. והמעונין לקנותם יש לו לבדוק שלא נשתלו ולא נעשו בהם שאר עבודות האסורות בשביעית, ונקטפו בצורה שאינה עוזרת להמשך גידולם.
דיני שביעית בפירות וירקות (מלוקט מס' חזו"א)
בירקות. (שנזרעו השנה) נצטוינו איסור זריעה, ונאסרה לנו אכילתן (וזהו הנקרא ספיחים).
בפירות. (הגדלין מאליהן השנה) הותרו באכילה, אלא שנצטוינו ד' מצוות. א. להפקיר כרמו ופרדיסו. ב. הנלקט אסור בסחורה, אלא מיועד לאכילה בלבד. ג. אסורין בהפסד. ד. מצוות ביעור, כשכלה המין מהכרם ומהפרדס, חייב להפקיר הנותר בבית, ברחוב בפני שלשה אנשים, ויכול לזכות בהן שוב. לא הפקיר נאסרו הפירות באכילה, וחייבין לאבדן.
בעלים שלא הפקירו שדותיהן, או עבדו בהם, נחלקו הפוסקים אי נאסרו הפירות באכילה, על כן אין לאכלם.
ירקות הגדלין אצל נכרי. דינן כפירות להלן, מותרין באכילה אך קדושין בקדושת שביעית וחייבין בד' דברים דלהלן (שי' המבי"ט וכהכרעת החזו"א) ומנהג ירושלים שאין נוהג בהם קדושת שביעית.
ירקות מסוריא ומעבר הירדן. גדלו ביד ישראל דינן כגדלו ביד נכרי בארץ, (שמותרין באכילה, אך מצווין בד' דברים). גדלו ביד נכרי אינם פירות שביעית כלל.
לידיעת הקונים.
יש לקנות רק מהשגחה כדי לברר שהירקות, לא הובאו משל ישראל. ובפירות לא עברו בעליהם על הפקר, או בעבודת הארץ.
ב. איסור סחורה.
אין לקנות פירות שביעית מחנות של ישראל, אלא בתחנת חלוקה על ידי אוצר בית דין, אשר אוסף את הפירות עבור הציבור ומחלקם חינם והתשלום עבור ההוצאות בלבד. ובירקות ע"י שממנה את הירקן שליח לקנות מהנכרי עבורו.
במקרה וסחר, בין באופן המותר, כגון מאדם שלקט והותיר מעט, בין מחנות האסורה, נתפסו גם כן הדמים בקדושת שביעית, ויש לקנות או לחללן על דבר מאכל ולאוכלו בקדושת שביעית.
ג. איסור הפסד.
אין לשנות מהדרך שרגיל לאוכלו, כגון דבר שהדרך לאוכלו חי, אין לבשלו, וכן דבר שהדרך לאוכלו מבושל אין לאוכלו חי.
אין להאכיל מאכל אדם לבהמה וכן להיפך.
אין לעשות ממאכל אדם רפואה.
שאריות אוכל לא יאבדם ביד, אלא יניחם עד שירקבו ואז יזרקם, כמו"כ לא יערבם אם דבר שממהר ריקובם.
כל שנתבשל עם השביעית ונתן בו טעם דינו כשביעית.
ד. ביעור
כשמגיע הזמן שכלה המין מהפרדס והכרם יש להפקיר הנשאר בביתו ברחוב בפני שלשה אנשים, ויכול לחזור ולזכות בהם.