דף נח        PAGE 58

גליון "קול הסת"ם" # 58
כסלו תשס"ח לפ"ק

ספר קסת הסופר

מהרה"ג רבי שלמה גאנצפריד זצוק"ל

בעל מחבר ספר קיצור שולחן ערוך

 

רשכבה"ג החתם סופר זצוקללה"ה

ורשכבה"ג בעל השואל ומשיב זצוקללה"ה

פסקו שכל סופר מחויב להיות רגיל על לשונו כל ספר קסת הסופר

 

סימן א – מי הם הכשרים לכתוב ספרים. תפלין. ומזוזות. ולקנות מהם. ובו ו' סעיפים:

א.

תניא: אמר ר' מאיר, כשבאתי אצל ר' ישמעאל, אמר לי בני, מה מלאכתך, אמרתי לו לבלר (פי' סופר) אני, אמר לי, בני הוי זהיר במלאכתך, שמלאכתך מלאכת שמים היא, שמא אתה מחסר אות אחת, או מיתר אות אחת, נמצא מחריב את כל העולם כולו (עירובין דף י"ג). מכאן יראה הסופר, איך הוא צריך להיות ירא את ה' מאוד, שאם עשה איזה קלקול, או שלא עשה איזה תיקון כפי הראוי, מפסיד את נשמתו, כי הוא גוזל את הרבים, וגם מחטיאם, ששרויים בלא מצות עשה, ומברכים בכל יום ברכות לבטלה, ועליו הכתוב אומר: "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה", ונאמר: "ארור עושה מלאכת ה' ברמיה". על כן הוא מן הראוי למי שיש כח בידו, למנות סופרים מהוגנים, אנשי אמת, שונאי בצע, בעלי תורה, יראי אלהים וחרדים על דברו, בכל עיר ועיר, ובכל פלך ופלך, כמו שממנים שוחטים ובודקים. וכל מי שכותב ספרי תורה תפילין ומזוזות, טובים וכשרים כפי כל יכולתו, שכרו כפול ומכופל, וניצול מדינה של גיהנם (בדיני כתיבת תפילין מהר"א מזונשהיים ובלבוש):

ב.

ספר תורה תפילין ומזוזות שכתבן מין ישרפו. כתבן נכרי או מוסר (עיין חושן המשפט סימן שפ"ח), או אשה, או חרש, או שוטה, או קטן, פסולים, ויגנזו, שנאמר: "וקשרתם וכתבתם", ודרשינן כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה, וכל שאינו בקשירה (שאינו מוזהר עליה, או שאינו מאמין בה) אינו בכתיבה. וכיון דילפינן לה מקרא, בעינן שיהיה דוקא גדול ממש, דהיינו שהביא ב' שערות לאחר שהוא בן י"ג שנה (מגן אברהם, ועיין נודע ביהודה תנינא סימן א', ושו"ת כתר כהונה סימן א'). אבל מספיקא, פסול לכתוב, עד שיעברו עליו רוב שנותיו, או שנולדו בו סימני סריס לאחר שעברו עליו כ' שנה:

ג.

כל שפסול לכתבן, פסול בכל תיקון עשייתן (עיין לקמן סימן כ"א סעיף ב'). וצריכין לזרז את הסופרים, ולענשם, שלא לעשות שום תיקון על ידי אשה או קטן:

ד.

ספר תורה שכתבו ממזר, יש פוסלין:

ה.

ספר תורה שנמצא ביד מין, ואין ידוע מי כתבו, יגנז. נמצא ביד עובד כוכבים, יש מכשירין, ויש אומרים דגם כן יגנז. אלא אם הוחזקו שבזזו עובדי כוכבים ספרי ישראל, תולין שהוא מישראל, וכשר. והוא הדין במקומות שאין העובדי כוכבים יודעים לכתוב, אמרינן מסתמא בזזו אותן. נמצאו תפילין בידי עובדי כוכבים, כשרים:

ו.

אין לוקחין ספרי תורה תפילין ומזוזות מן העובדי כוכבים, ביותר מכדי דמיהן, כדי שלא להרגילן לגנבן ולגזלן. אבל בכדי דמיהם חייבים לקנותן (אפילו במקום שצריכין גניזה). ואם העובד כוכבים רוצה הרבה, צריך לעסוק ולדבר עמו בדברי ריצוי, אולי ישתוה עמו בכדי דמיו. ואם אחר כך עומד בדעתו, אז מניחן בידו (טורי זהב). ואין לבקש מן העובד כוכבים שיתנם לו בזול יותר מדאי, פן יכעוס וישליכם למקום איבוד: