דף שלח  PAGE 338

גליון "קול הסת"ם - מלחמת השמיטה"
# 338 - אדר א' תשס"ח לפ"ק

מלחמת קודש על 24 איסורים שמכשילים את כל הציבור בארץ הקודש

 

שמיטה תשס"ח

בס"ד

כשהקול קול יעקב אין הידיים ידי עשיו

כשעם בני ישראל שומרים את השמיטה, אינם יכולים לשלוח טילים

יהדות שמיטה

פרות וירקות בשנת שמיטה

רציתם להכין סלט, והתחיל הבלאגן, מתי קדושת שביעית מתחילה על כל אחד מהירקות? מתי צריך לחשוש ומתי לא? מצ"ב תרשים עזר לאזרח המתבלבל

ב´ כסליו ה´תשס"ח - הרב יוסף צבי רימון

 

יהדות שמיטה

פרות וירקות בשנת שמיטה

רציתם להכין סלט, והתחיל הבלאגן, מתי קדושת שביעית מתחילה על כל אחד מהירקות? מתי צריך לחשוש ומתי לא? מצ"ב תרשים עזר לאזרח המתבלבל

ב´ כסליו ה´תשס"ח - הרב יוסף צבי רימון

 

שמיטה מהי? (להפעלות - לחצו על המושגים המסומנים)  

"וְשֵׁשׁ שָׁנִים, תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ; וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ" (שמות כ"ג)

"שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ; וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוָה. שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר; אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר. שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ (ויקרא כ"ה)

 

אחת לשבע שנים היהודי מפסיק את עבודתו בשדה, והארץ שובתת. 
בדיוק כשם שאחת לשבעה ימים הוא מפסיק את עבודתו בשדה ובבית המלאכה ושובת.

בשנת השמיטה, כמו ביום השבת, ישנם מלאכות האסורות מן התורה ומלאכות אסורות מדרבנן.  
מן התורה אסורות ארבע מלאכות בלבד: זריעה וזמירה,קצירה ובצירה.
מדרבנן אסורות כל המלאכות  שאינן הכרחיות לקיומו של הצמח או של היבול.
הפירות שגדלו בשנה השמיטה מתחלקים לשני סוגים:
פירות עץ שמותרים באכילה אבל יש בהם קדושה ,ופירות אדמה, שאסורים באכילה בשנת השמיטה. לאיסור האכילה הזה קוראים "איסור ספיחין".
הקדושה שבפירות גורמת לכך שלפירות יש דינים מיוחדים: אסור לקלקל אותם, אסור למכור אותם לפי משקל כפי שעושים בשנה הרגילה ,אסור לייצא אותם לחוץ לארץ, ובסוף העונה צריך להפקיר אותם, כדי שכל אדם יוכל לקטפם ויהיה לו מה לאכול.(להפקרה זו קוראים "ביעור פרות שביעית")
מצווה נוספת החלה בשנת השמיטה היא מצוות שמיטת כספים

ערכי השמיטה
מצוות השמיטה טומנת בתוכה עולם ומלואו של ערכים דמוקרטים ויהודים.
וטעמי המצוות מלמדים אותנו מה רב כוחה בחינוכו של היהודי בתחום האמונה בה' ובתחום היחסים שבין אדם לחברו.

באתר זה ננצל את נושא השמיטה לשם הקניית ערכים באמצעות הוראת נושא השמיטה בהקשר הערכי.
נלמד על ערכים שבין אדם למקום, על ערכים שבין אדם לחברו ועל חשיבות הקשר שבין העם היהודי לארצו

ב"ה
 
מפת ארץ ישראל של המחבר דברי יוסף
תשובות מירושלים
מהדורה שנדפסה
על ידי המחבר
בשנת ה'תרכ"ב
בירושלים

הרב יהוסף שווארץ
מחבר הספר "תבואות הארץ"

דיוקן עצמי של המחבר

שאלה י"א

אם מברכין על פירות עבר הירדן המזרחי "על הארץ ועל פירותיה" או "על הפירות"
לדף הבא

 

שאלה י"א נדרשתי מידידי הרב המקובל ר"י אבולאפיא נ"י על דבר הצמוקים )ענבים יבשים( שמביאין הפלחין פה ירושלם תו´ הם צמוקי מחוז זצלא"ט בעבר הירדן המזרחי. הוא מצפה גלעד )עין בספרי תבוה"א דף קכ"א ע"א( אם מברכין עליהם על הארץ ועל פרותיה ככל פירות א"י. או על הפירות כמו פירות חו"ל. אם יש לעבר הירדן דין א"י או חו"ל לענין ברכה הנזכרת: תשובה כבר הארכתי בדבר הזה בספר הנזכר פרק א´ דף ד´ ע"א וכו´ אם עבה"י המזרחי לענין תרומות ומעשרות ושביעית בכלל א"י או חול הוא. והראיתי שם בראיות ברורות שמן התורה ודאי כל עבה"י חו"ל ממש הוא. כי הירדן גבול מזרח א"י כנזכר מבואר היטב בתורה בגבולי ארץ כנען בפרשת אלה מסעי. ןא"כ עבה"י המזרחי חוץ לגבול א"י הוא ופטור מתומ"ע מכל המצות הנוהגות בארץ. כ"א מדרבנן נוהגת שם קדושת הארץ. כמו בתחום עולי מצרים )והוא פחות מערך תחום עו"ה(. אולם לענין ברכה על פירותיה. פירות תחומים אלה: אין ספק שדינם כפירות הארץ ממש. תחום עולי בבלף וראיה לדברי שאמרינן במסכת ביכורים סוף פ"א ומזיתי השמן ומעבר הירדן ר,י הגלילי אומר אין מביאין ביכורים מעה"י שאינו זבת חלב ודבש ע"כ. וכן נזכר בספרי "אשר נשבע לה´ אבותינו לתת לנו" פרט לעבדים. רש"א פרט לשבעה"י שנטלו מעצמם. וכן לקמן "ארץ זבת חו"ד". נאמר כאן "ארץ זבת חלב ודבש" ונאמר להלן "זבת חלב ודבש". מה להלן "ארץ ה´ עממים" אף כאן "ארץ ה´ עממים". מכאן היה ריה"ג אומר "אין מביאין בכורים מעבר לירדן שאינו זבת חלב ודבש" ע"כ לשון הספרי. והלכ´ כחכמים שהוא סתם המשנה הנזכרת ומעבר הירדן. וכן פסק הרמב"ם: ויש לתת טעם לדברי החכמים הלא האמת כן שעה"י אינו זבת חלב ודבש. ובפרשת ביכורים נאמר "ארץ זבת חלב ודבש". ולמה לדבריהם מביאין משם ביכורים: ומצאתי בירושלמי שם הל´ י"ב וז"ל ט"ז מיל חיזור חיזור )סביב( לציפורין הן הן ארץ זבת חלב ודבש וכו´ מתיבין לר´ יונה והא כתיב "ואמר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ טובה ורחבה ארץ זבת חלב ודבש". אמר לי´ אשר זבת חלב ודבש ע"כ. ופירושו הלא מפסוק הנזכר מוכח שכל א"י היא זבת חלב ודבש ואיך אמר דוקא במחוז סביב לצפורי. והשיב אשר בה "אשר בו זבת חלב ודבש". ועל שם מחוז זה נקרא כל הארץ זבת חלב ודבש. כן הדבר בעה"י לסברת החכמים אמת שאין עבה"י זבת חלב ודב אולם אשר בה זבת חלב ודבש קרינן ביה. וכמו שמביאין ביכורים מהרי יהודה וממחוז חלק שמעון ודן שהם רחוקים מציפורי מחוז זבת חלב ודבש. גם עבה"י חלק ארץ שבטי יה ארץ ישראל הוא לענין זה אשר נאמר עליו אשר בה זבת חלב ודב ומביאין ממנו ביכורים. אף שהוא בעצמו אינו זבת חלב ודבש. וגם על הטעם אשר נשבע ה´ לאבותינו לתת לנו פרט לעה"י שנטלו מעצמם לא נוכל לדקדק על החכמים כי הם סברו שלא נטלו מעצמם ממש. הלא אמרו בדרך בקשה "אם מצאנו חן בעיניך יותן לנו את הארץ הזאת". וכן צוה משה לאלעזר הכהן וליהושע "אם יעברו בני גד וגו´ ונחתם להם את ארץ הגלעד לאחוזה". ופסוקים הרבה נמצא אשר נזכר בהם נתינה בחלוקת ראובן וגד. עד שבאמת גם על עהנ"י נוכל לומר "לתת לנו" כי ניתן להם ע"פ משה ברצון ה´ כ"א חלקם שאלו בפיהם. וא"כ לחכמים עבה"י לענין ביכורי א"י ממש נקרא. וכן כתב הרמב"ם בפירושו למשנה שם ועבה"י אע"פ שאינה זבת חלב ודבש הש"י נתנה לנו ואפשר לנו לומר "אשר נתת לי" עכ"ל: אולם יש הלא ראיתי בראיות ברורות ברורות בספרי תבוה"א הנ"ל שמן התורה עבה"י חו"ל ממש הוא מה יועיל או יזיק לנו אם הוא ארץ זבת חלב ודבש או שנטלו מעצמם הלא בין כך ובין כך אינו א"י הוא כאמור שם. ומה הפרש יש בין כל מצות התלויות בארץ שאינן נוהגות שם בעה"י ובין מצות ביכורים שנוהגת שם: ואם תאמר שכונת החכמים שמחייבין בעבה"י בביכורים דוקא בדרך חומר´ בעלמ´ מדרבנן אבל לא מדאורייתא. יש לדקדק למה לא מצינו כן בכל המצוות התלויות בארץ שאמרו חכז"ל שבעה"י מחויבין לקיים מצוות אלה מדרבנן ולמה הזכיר רבה"ק דוקא במצות ביכורים דין עבה"י אלא ודאי מאחר שלא דברו מדין עבה"י בשארי המצוות מוכח או הואכא"י ממש לכל דיניו. או שהוא כחו"ל ממש לכל דיניו. ונכלל באחד משני גדרים ומדרגות אלה. ואין הכרח להזכירו. ולמה יצא דין ביכורים מן הכלל הזה: ובעה"י אמרתי כלל גדול בדבר הזה. הוא נכון ומוסכם ממקראי קדש: כל מקום שנזכר בתורה ארץ כנען אין ספק שאין עבר הירדן בכלל. וכמור´ באצבע דוקא חלק ט´ שבטים וחצי. וראיה כיסוד לדבר )במדבר ל"ב כ"ט( "ויאמר משה אליהם אם יעברו בני גד וגו´ בתוככם בארץ כנען": וכן בסמוך "נחנו נעבור חלוצים לפני ה´ ארץ כנען ואתנו אחזת נחלתנו מעבר לירדן". וכן )שם ל"ד ב´( "צו את ב"י וגו´ אל הארץ כנען וגו´ ארץ כנען לגבלתי´ וגו´" שני המטות וחצי המטה לקחו נחלתם מעבר לירדן קדמה מזרחה. וכן )שם ל"ה י"ד( "את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען". מוכח שארץ כנען וארץ הגלעד )עבר הירדן( ב´ נושאין נפרדים ונחלקים המה. ואין א´ נכללבחבירו: וכן בפרשת מרגלים "שלח לך אנשים ויתרו את ארץ כנען". ולקמן "ויתרו את הארץ ממדבר צין עד רחוב לבא חמת". ולא תרו ולא דרכו אף מדרך כף רגל בארץ אשר מעבר לירדן ראיה שאינו בכלל ארץ כנען: וכן בנגעי בתים נאמר )ויקרא י"ד ל"ד( "כי תבאו אל ארץ כנען וגו´ ונתתי נגע צרעת וגו´" דורשין בת"כ יכול משבאו לעבה"י ת"ל אל ארץ וכו´ )א( ואף אם נזכר סתם "אל הארץ אשר אני נותן לכם. אשר אני מביא אתכם אל ארץ מושבתיכם". אף שלא נזכר ארץ כנען אין עבה"י בכלל כמו במצות העומר ושתי לחם. במצות שמיטה ויובל. במצות חלה. ודאי מן התורה בכל עבה"י אינן נוהגות מצות אלה כמו שהארכתי בספרי תבוה"א. כ"א מדרבנן. ומצאתי במדרש במדבר רבה פרש´ ז´ בסדר נשא וז"ל ואמרו י´ קדושות הן. א"י מקודשת מכל הארצות ומה היא קדושתה שמביאין ממנה העומר והביכורים ושתי הלחם מה שאין כן מכל הארצות. ארץ כנען מקודשת מעבר הירדן. ארץ כנען כשרה לבית השכינה ואין עבה"י כשרה לבית השכינה עכ"ל. גם כן ראיה לדברי שבכל מקום שנזכר ארץ כנען אין עבה"י בכלל. אולם דבר נפלא בדבריו שמוכח שכל מקום שנזכר א"י סתם )לא ארץ כנען( שלכל דבר גם עבה"י בכלל שגם עומר ובכורים ושתי הלחם באים משם. שהוא א"י ממש. בלתי שאין ראוים לבית השכינה. והלא הבאתי בספרי תבוה"א דף ד´ ע"א ראיות ברורות שעבה"י אינו א"י ממש. ע"ש וצ"ע רב: אולם מצאתי וראיתי אם הזכירה תוה"ק והוסיפה תיבת ירושה ונחלה גם עבה"י בכלל ואותה מצוה נוהגת שם מן התורה. כמו בהפרשת ערי מקלט )דברים י"ט ג´( "תכין לך הדרך ושלשת את גבול ארצך אשר ינחילך ה´ אלהיך" ודרשו בספרי "אשר ינחילך ה´ אלהיך" לרבות עבה"י. וכן במצות עגלה ערופה )שם כ"א א´( "כי ימצא חלל באדמה אשר ה´ אלהיך נותן לך לרשתה נופל בשדה". דרשו ג"כ בספרי "נותן לך לרשתה" — לרבות עבה"י. ולכן נראה לי לפענ"ד שגם במצות בכורים נאמר כן )שם כ"ו א´( "והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה´ אלהיך נתן לך נחלה וירשתה וישבת בה" — שגם עבה"י בכלל. שנזכר "נחלה וירושה" — ראיה שמן התורה חייב עבה"י במצות ביכורים. וזה טעם וסיבת סברת החכמים שחולקין על ר"י הגלילי. ולסברתם עבה"י חייב בביכורים מדאורייתא. וכן מה שדרשו בספרי )שם י"ט י"ד( "לא תשיג גבול רעך וגו´ בנחלתך אשר תנחל בארץ אשר ה´ אלהיך נתן לך לרשתה" והלא כבר נאמר "לא תגזול" ומה ת"ל "לא תסיג" מלמד שכל העוקר תחומו של חבירו עובר בב´ לאוין יכול בחו"ל ת"ל "בנחלתך אשר תנחל בא"י. — עובר בב´ לאוין יכול בחו"ל ת"ל "בנחלתך אשר תנחל בא"י" — עובר בב´ לאוין, בחו"ל אינו עובר אלא לאו א´ בלבד. מנין לעוקר תחומים של שבטים שעבר בלא תעשה ת"ל "לא תסיג גבול עולם". ע"כ. נראה לי גם עבה"י בכלל א"י הוא לעבור בב´ לאוין לפי שנאמר "בנחלתך וגו´ בארץ אשר ה´ אלהיך נתן לך לרשתה". לרבות עבה"י כשכתבתי לעיל ובודאי גם לענין לעוקר תחומי השבטים שם. תחומי ראובן גד ומנשה עובר בלא תעשה "לא תסיג גבול עולם". שנאמר במדבר )ל"ד י"ד( "כי לחקו מטה בני הראובני וגו´" שני המטות וחצי המטה לקחו נחלתם מעבר לירדן קדמה מזרחה. ומוכח שמן התורה חלקם ותחומם שם והעוקרן עובר בלא תעשה לא תסיג ג"ע: אכן דברי אלה נאמרו דוקא במצות הנוהגות והתלויות בארץ. וכל מצות שאין תלויים בה. שהן חובות הגוף ודאי נוהגות גם בחו"ל אף שנזכר אצליהן אדמתך. נחלה ירושה וכו´. כמו בריצחה )במדבר ל"ה ל"ג( "ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה וגו´ ולא תטמא את הארץ וגו´ אשר אני שוכן בתוכה וגו´". וכן )דברים כ"ד ד´( "לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה וגו´ לא תחטיאו את הארץ אשר ה´ אלהיך נותן לך נחלה". וכן )שם כ"א כ"ג( "לא תלין נבלתו על העץ וגו´ ולא תטמא את אדמתך אשר ה´ נתן לך נחלה". ודאי מצוות אלה נוהגות גם בחו"ל. כי אינן תלויות בארץ. והעון ההוא גורם ג"כ לטמא הארץ והמקום אשר בו נעשתה התועבה ההיא בין בארץ ובין בחו"ל: והנה לפי דברי אלה שבעה"י מביאין בכורים מדאורייתא שאין הלכה כר"י הגלילי לא זכיתי לדעת כונת ושיטת רבינו הרמב"ם ריש פ"ב מהלכות ביכורים שכתב ומביאין ביכורים של דבריהם מערי סיחון ועוג )עבה"י( ומסוריא ע"כ. וכן כתב לקמן פ"ב ה"יח בד"א כשהביא מא"י אבל אם הביא מעבה"י או מסוריא אינם כביכורים ע"כ איזהו הכרח היה לרבינו לומר שמביאין דוקא מדרבנן. וראיתי בדברי הה"ג ר´ יוסף קורקוס זלה"ה מפרש ומבאר הרמב"ם וז"ל אבל מדאורייתא אין מביאין. והכי איתא בפ"ק דקידושין דכל מצוה שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ וקרא הכי כתיב "והיה כי תבוא אל וגו´" עכ"ל: אמת הדבר שאין מצות התב"א נוהגת אלא בארץ ולא בחו"ל. אכן כל מגמת החוקרים והדורשים בענין זה. להוכיח שלכמה מצות גם מדאורייתא עבה"י בכלל ובגדר הארץ האמתי´ הוא ואיזהו הוכחה יש מלשון מתניתין דפ"ק דקדושין לדברי הרמב"ם שאין חיוב בכורים מן התורה בעה"י הלא לא אמר התנא שם כל מצוה שתלב"א אינה נוהגת בעבר הירדן. כ"א בארץ. פן ואולי גם עבה"י בכלל הארץ הוא: וכבר הביא המרי"ק בסימן קכ"ב שהקשה מורו נ"ע על לשון הרמב"ם הנזכר שלענין תרומה ומעשר לא חלקו בין ערי סיחון ועוג לשאר א"י. והוא השיב על קושי´ מורו שסבר הרמב"ם לת"ק מביאין מדבריהן אע"ג דמדאורייתא פטור כדיליף לה מגזר´ שוה וא"כ ר"י הגלילי לאוספי דאפילו מדרבנן נמי אין מביאין כדמשמע לשון אין מביאין דמשמע אין מביאין כלל ע"כ ע"ש היטב: וכבר כתבתי לעיל בשם הירושלמי והספרי שדוקא ר"י הגלילי יליף לי´ גזרה שוה הנזכר מה להלן ה´ עמים אף כאן ה´ עמים. אכן רבנן ודאי לא דרשו כן. ואף שאין עבה"י ארץ זבת חלב ודבש מביאין בכורים. גם הלשון המתניתן ההיא ואלו מביאין וקוראין "מן העצרת והחג וכו´" וכן כל הפרק ההוא מדבר דיני תורה. לא מדבריהן. כן הדבר בענין ומעבר הירדן שהכונה מן התורה. וכן משמע פשטות הלשון. וא"כ לא זכינו לדעת טעם וסיבה הדבר למה כתב הרמב"ם שדוקא מדבריהן מביאין בכורים בעבה"י מה הכרחו לפסוק כן. הלא במצות עגלה ערופה )ריש פ"י מהלכות רוצח ושמ"נ( פסקכסברת הספרי שבעבה"י חייבין בעגלה ערופה לפי שנאמר "אשר ה´ אלהיך נותן לך לרשתה". לרבות עבה"י. ולמה לא נדרוש כמו כן במצות ביכורים שנאמר שם "נחלה וירושה". לרבות עבה"י מן התורה: והנה הלך רבינו לשיטתו מה שפסק בפ"ב הי"ח בהלכות ביכורים וז"ל הפריש ביכוריו וחזר והוסיף עליהן או עטרן הרי התוספ´ כביכורים. בד"א כשהבי´ מא"י אבל אם הביא מעבה"י או מסוריא אינם כביכורים עכ"ל. אכן אם נאמר שבעבה"י חיוב ביכורים מדאורייתא ודאי התוספ´ כביכורים. מה שאין כן בסוריא שלענין ביכורים ודאי אינו במדרגת עבה"י כן נראה לפענ"ד: ונחזור לעניננו. מאחר שפירות עבה"י פירות א"י נקראים להביא מהם ביכורים )לפענ"ד אפילו מדאורייתא( ודאי ובאין ספק גם לענין ברכה לברך עליהן על פירותי´ פירות א"י נקראים כמו פירות א"י תחום עו"ב: ולפי דעתי גם על םירות תחום עולי מצרים מברכין כן. כי כבר כתבתי בספרי תבוה"א שתחום זה יותר במעלה מעבה"י. וגם לשיטת הרמב"ם מביאין מדאורייתא ביכורים בתחום עומ"צ. וכן כתב )הלכות שמיטה פ"ד הכ"ח( עבה"י שביעית נוהגת בה מדבריהם וכו´ לא יהיו ארצות אלו חמורין מא"י שהחזיקו בה עומ"צ עכ"ל: אולם פירות סוריא ודאי אין מברכין עליהם כפירות א"י כ"א כפירות חו"ל על הארץ ועל הפירות. ואף שמביאין ביכורים מהן. ויש לו קצת דיני א"י )גיטין ח´ ע"א( ודאי הכל מדרבנן. שטעמם ונמוקם אתם כמו שמפרישים חלה בחו"ל ממש. ותרומ"ע בעמון ומואב מצרים ובבל. אכן אין ספק שאין כח בידי חכז"ל לעשות מחול קדש. הכונה לומר שסוריא נעצם א"י ממש הוא לברך על הפירות כפירות א"י. כ"א נתנו לארץ ההיא קצת דיני וחומרות א"י אבל לא קדושותי´ ומעלותי´: ופשוט הוא: וכן פירות ותבואה הבאה מעיר א"ל קאר"ק. היא קיר מואב לא מברכין עלי´ ברכת א"י. כי מחוז ההוא. אף שסמוך לחלק יהודה הוא. כ"א הים המלח מפסיק ביניהם )ביום צח ונקי רואים בראש הר הזיתים בכלי הבטה מבצר אל קאר"ק( עם כל זה אינו בכלל עה"י הנזכר. כי הוא חוץ לגבול ראובן. והוא עצם ארץ מואב אשר לא ניתן ממנה לישראל. ודינו כאדום ועמון ומדין: וטוב ונכון הוא לקנות ולקחת בשנת השבע שנת השמיטה מחוטי מחוז ההוא. כי לא יש לפירות הבאים משם שום קדושה. להזהר לאכלם בקדושת שביעית כי הוא חו"ל ממש. כאשר הארכתי בספרי תבוה"א פרק א´: כלל היוצא שיש לברך על פירות הבאים הנה מעבר הירדן מזרחה על פירותיה כפירות עבר הירדן המערבה. כי לענין זה א"י ממש הוא. אכן על פירות סוריא יש לברך על הפירות כפירות חו"ל:



 

 


לאתר צל הרים
עיצוב וביצוע על ידי
צל הרים

 

לאתר שערי שכם