דף קעה        PAGE 175

 

גליון "קול הסת"ם" # 175
טבת תשס"ח לפ"ק

 

ד"י טבת תשס"ח

כמעשה השחיטה ב50 שנים האחרונות ש99 % אחוז מכל השחיטות הגדולות היה נבילות וטריפות חלב ודם - כמו כן בדיוק מתרחש בקלף לסת"ם - וראה לעיל מה שהגה"צ ר' שרגא פייוויש מנדלוביץ זועק תמרורים על מצב הדור בשחיטה בכשרות בניקור מה שהולך עם הקצבים, ועל הרבנים שמוכרים את הכלל ישראל בעד בצע כסף - ועכשיו כשתקרא את המאמר מר' שרגא פייוול מענדלאוויץ זצ"ל כל מקום שכתב כשרות תחשוב מהקלף

ועכשיו יראו כל העולם כולו איך שאחד מבניו של ר' אשר יאקאב נ"י רימה אותנו בשחיטה כמו שאביו רימה אותנו בקלף כל השנים

אותו ואת בנו

אבל אנחנו ואבותינו חטאנו

...המשך מעמוד הקודם

קל-וחומר לשחוט גסה בלי סיוע, שזה ודאי אסור

קעא) מה שהציע הגר"ז סורוצקין הנ"ל, שאם השלטון לא מרשה לקשור הראש, יאחוז השוחט הבהמה בערפה וישחוט. כבר כתב המנחת הזבח שאסור לאחוז הכבש לבדו או שום דקה על ברכיו מבלי סיוע אדם אחר, וכל שכן שאסור לרכוב עליו ולשחוט הסימנים מלמטה למעלה, שזה דרסה גמורה, שהצוואר מכביד על הסכין וכו', וקל-וחומר לשחוט גסה בלי סיוע, שודאי אסור (ראה שם כלל ט"ז, עשרון אות ז).

אף שהמורגל בזה שוחט כראוי, בכל זאת אין לעשות כן

קעב) ראה בקומץ ס"ק י"ד, שאף אווזא לא ישחוט אם לא בסיוע אחר. ושם מביא מעשה ששחט עגל בעצמו והרגיש בעצמו שהי' דרסה והטריף אותה. וסיים שאף שהמורגל בכך שוחט בטוב אך לדעתו אין לעשות כן, ומביא ג"כ כן בשם מכתב אליהו יעו"ש.

במקום לחפש רבנים מתירים,
הרי כבר הובאו הרבה פוסקים האוסרים

קעג) בענינים כאלו אין לסמוך עצמו ולהביא ראי' ממה שכתב הר"מ ז"ל. ובמקום לחפש רבנים מתירים, הרי כבר הובאו הרבה פוסקים מפורסמים האוסרים.

קעד) הצעת הגר"ז הנ"ל, שאיש אחר יחזיק ראש הבהמה בשעת השחיטה, יש להבין תועלתה. כי דבר התלוי באויר מתנונע, ואף בנענוע כל שהוא יש חששות של שהיי' ודרסה כמבואר לעיל ע"ש.

קעה) אפילו שגוף הבהמה כבוש בכלוב שאינה יכולה לנענע עצמה, מכל מקום הראש והצוואר הם חפשים באויר, אם לא שיסמכו הראש על דבר קבוע. מה שאין כן אם הבהמה מונחת על הארץ על גבה, אז בקל יכולים להחזיק ולדחוק ראש הבהמה להרצפה באופן שלא תוכל לזוז ולנענע ראשה.

קעו) לקבוע מנהג חדש באופן השחיטה בתמידות ולזנוח מנהגינו מקדם, שזה נוגע גם בעצם השחיטה. והאופן המקובל לנו הוא בלי שום חשש ופקפוק, ויסודו בהררי קודש מזמן שהתחילו לשחוט כמבואר לעיל.

אנו מושבעין ועומדין לאשר ולקיים כל התקנות שהם למגדר מלתא ולעשות סייג לתורה

קעז) כבר האריך המהר"ם שיק ז"ל באו"ח סי' ש"ז ומביא בשם הרמב"ן ז"ל שמביא הירושלמי בסוטה דהאזהרה דארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת, הוא על בי"ד של מטה ועל כל מי שבידו להקים התורה, וכיון שהבי"ד מצווין להקים ולגזור מחוייבין הקהל לשמוע, וארור בו שבועה, והיינו דאנו מושבעין ועומדין לאשר ולקיים כל התקנות שהם למגדר מלתא ולעשות סייג לתורה ואין הכוונה דוקא בי"ד הגדול אלא כל בי"ד שיש בידו כמבואר בלשון הר"מ בפ' כ"ד מסנהדרין וכמש"כ המרדכי בפ"ק דב"ב דטובי העיר במקומם כגדולי הדור בכל מקום ובזה מבאר שם דברי המרדכי רפ"ג דשבועות ועי' ביו"ד סי' רכ"ח עיי"ש. ראה גם חת"ס (יו"ד סימן י"ג).

הרי הוא מנהג טוב ומבוסס יותר משאר מנהגים

קעח) הדבר פשוט שהגם שלא נזכרה תקנה זו בגמרא, אך מכיון שהש"ך ושאר הפוסקים סוברים שלכתחלה אין לשנות ולשחוט מלמטה למעלה הרי הוא מנהג טוב ומבוסס יותר משאר מנהגים.

אין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו, כי לא לחנם הוקבע

קעט) ידועים דברי הרמ"א או"ח (סימן תר"ץ סעיף י"ז) שאין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו, כי לא לחנם הוקבע. ראה שם ובנושאי כליו.

כשמגיעים לפרק כל הבשר אין פוצה פה ומצפצף
והטבחים עושים מה שלבם חפץ

קפ) בדורינו החרדים מקפידים שלא להנהיג שום דבר חדש, כי חדש אסור בכל מקום וזמן. אך כשמגיעין לפרק כל הבשר אין פוצה פה ומצפצף והטבחים עושים מה שלבם חפץ. ומדוע הוא כן, משום שההמון לגבי קניית אתרוג או שמורה משעת קצירה מחמירים מאד בהידורים, אך בעניני שחיטה סומכין על הרבנים או שאינם מבינים בעצמם הענין.

רובם דואגים רק לטובתם

קפא) הרבנים ומנהיגי הקהילות במקום שהם היו צריכים להיות דוגמא לההמון, בעו"ה זה עוד להפך. רובם דואגים רק לטובתם ויעשו כל טצדקי לספק רצונם של בעלי בית-המטבחיים מחמת רצונם להרבות מהונם וכספם כידוע. על פי רוב הרבנים המה שותפים גמורים להמשחטה כמו שמבואר באריכות בהקדמה לשו"ת הרידב"ז על הירושלמי ובספר שמירה טובה ועוד. ראה באריכות בספרי השחיטה בארצות הברית, ומדריך הכשרות חלק מ-מח באריכות.

התנהגותם גורמת שם שרבנים מקהלות מודרניות מסתכלים על נוהגם ומתייראים שאם לא יתנו בשר לאנשיהם, ח"ו יאכלו נבילות, ממילא סוברים שמוטב שחיטה כזו מנבילה.

אבל עדיין השטן מרקד בינינו

קפב) לולא היו הרבנים ומנהיגי הקהילות והצבור כולו מתאחדים בהחלטה גמורה שאין לנו "אלא דברי בן-עמרם", היינו יכולים לסדר הכל על צד הטוב ביותר, מעולה ומהודר. אבל מה נעשה שעדיין השטן מרקד בינינו, והיצר הרע מתאמץ ביתר עוז להחליף מסורת מימי משה לעשות מדיעבד לכתחילה ומנבילה לכשר.

קפג) אין זה שעת הדחק ח"ו שנצטרך לחפש היתרים דחוקים, מה גם בדבר עיקרי ביהדות. ב"ה שיש בריווח גדול בשר עופות, אווזים ותרנגולי הודו, שיכולים לוותר על בשר שור בהמה, עגלים, כבשים ועזים. גם שחוות-דעת הרופאים עתה היא שלגמרי לא בריא לאכול בשר בהמה מכמה וכמה בחינות.

חלילה לנו להחליף לכתחילה לבדיעבד ודוחק

קפד) חלילה לנו לסגת ממסורתנו, להחליף לכתחילה שבלכתחילה, לבדיעבד ודוחק שבדוחק ונבילות וטריפות, ומי יודע מה יביא המחר. אם נעמוד בתוקף על מסורתינו ה' יהי' בעזרינו ונצליח בכל הענינים.

קפה) בפרט שכאן בארה"ב הממשלה לא מתערבת בסדרי השחיטה, רק הבעלי בתים רוצים לחסוך כספם ולהרבותו לכן הנהיגו לפני יותר מחמישים שנה השחיטה תלוי', [אף שגם אז היו די שחיטות שיכולים לשחוט שחיטה מונחת כמו ביוראפ]. ובשוחד של מצוה, שהוא יותר גרוע משוחד ממון, התחילו הרבנים לתקן השחיטה על ידי פען וכלוב וכדומה.

על כל פנים צריכים לכנס חכמי הדור ורופאי ומהנדסי ענף זה לדין בכובד ראש

קפו) אם באמת אי אפשר בשום-אופן לחזור למקור, שהבהמה רבוצה על הארץ ורגלי' קשורים ומחזיקים ראשה, שהוא הדרך הכי-טוב, ומוכרחים להשתמש בשחיטה תלוי', הרי על-כל-פנים צריכים לכנס הפוסקים המובהקים שבדור ביחד עם רופאי בהמות ומהנדסים לדון בכובד ראש ולעשות נסיונות, פעם, פעמיים ואפילו מאה פעמים, ולקבוע אחרי כל ההבחנות שרק כך וכך ראוי לעשות ולא לשנות בשום-אופן אפילו כקוצו של יוד, ואולי זה יועיל.

 

 

 


 

פרק ג

תשובת הגאון האדיר בעל מנחת יצחק זצ"ל, מאסרו חג סוכות תש"ל, בהיותו עוד אב"ד מנשסתר יצ"ו - נעתיק התשובה ונבארה:

א) כפי הנהוג מעולם, היו שוחטים בהמות גסות בהרבצה ע"ג קרקע, ומחמת קטרוג של חברת צעב"ח, נעשה החוק במדינה זו להרביץ הבהמה ע"י תיבה המיוחד לזה, הנקרא "וויינבערג פען", אבל החברת צער בע"ח לא פסקו מלקטרג, וכ"פ הביאו הענין לפני כנסת המחוקקים של המדינה, וב"ה נתהפר עצתם ונתקלקל מחשבתם.

גם אני הבעתי חוות דעתי לא לשנות מהנהוג

ב) אמנם בעת אשר ישבנו לתשועה ברוב יועץ, רבני המדינה, נתעורר ההצעה,שאולי נכון להנהיג שחיטה מעומד הנהוג במדינת קאנאדא, ששם להפיס חברת צעב"ח, הנהיגו סדר שחיטת גסות, שמגביהים אותם ע"י מכונה, והבהמה נשארת עומדת על רגלי', והשחיטה כמו "צואר למעלה וסכין למטה" והשוחט צריך לשחוט מלמטה למעלה, ואיזה רבנים פקפקו על זה, באומרם שגם שם יש הרבה מפקפקים על שחיטה הנ"ל, אף שיש גם הרבה יראים שאוכלים מזה. והנה גם אני הבעתי את חוות דעתי, שלא לשנות מהנהוג פה, רק לתקן את עבודת הוויינבערג פען וכו' וישחטו אותה בצואר למטה וסכין למעלה כראוי וכנכון לכתחילה וכו'.

אף שהטה השוחט הסכין בצואר העגל לכל צד שפירכס, מכל מקום הטריפו

ג) המנחת יצחק ממשיך לפלפל באריכות בדברי הש"ך, התבו"ש ושאר הפוסקים והר"מ ז"ל, ואח"כ הביא את דברי בעל המנחת הזבח דאף בשקשר הראש למעלה אין לשחוט כך כ"א בשעת הדחק, ומביא דברי תשובות הערוגות הבשם שהי' גברא רבא, והי' בעצמו שו"ב בכמה קהלות גדולות, אבל אין לי הספר הנ"ל לעיין טעמו ונימוקו (שראהו רק בדרכי תשובה) "ואולי אפשר" דדוקא בקשור למעלה לבד החמיר, דעדיין אפשר להגבי' ראש למעלה, ולנענע לצדדין, דבודאי מיטרפא בזה. וכדאיתא במעשה שהי' המובא בתשו' הרד"מ (חיו"ד סי' ב') בא' ששחט עגל, וקודם שחיטת רוב הסימנים, תקף העגל על האוחז בו, והגבי' ראשו וצוארו בתחילה בשוה, ואח"כ פירכס עצמו לכל צד, דאף שאמר השוחט, שבכל צד שפירכס העגל, הטה הסכין בצוארו, ושחטו בהולכה והובאה, מ"מ העלה להטריף, דלא עדיף מאם נדחה יד השוחט, או הסכין לכותל או לקרקע, דטריפה, כמבואר בשמ"ח (סי' כ"ג ס"ו) ובפמ"ג שם (שפ"ד סק"ח) משום דא"א בלא שהי', וק"ו כה"ג, וגם כשהגבי' ראשו למעלה, ודאי הי' דרסה וכו', ראה שם.

אם תנועת הנשחט הוא היפך תנועת השוחט,
יתכן שהשור בנענועו שחט עצמו בהרחקת הראש

ד) כהאי גוונא איתא בתשובות אבני נזר (יו"ד סי' ו') באחד ששחט שור שאינו מסורס, ובשעת שחיטה נענע ראשו הלאה, אך לא הגבי' למעלה, וכתב לבאר, דאם תנועת הנשחט הוא היפך תנועת השוחט, אז יש לחוש, משום שהשור בנענועו שחט עצמו בהרחקת הראש, ודומה לכשר ופסול ששחטו ביחד, ואם נענוע הנשחט הי' בשוה לתנועת השוחט, יש לחוש משום דרסה עיי"ש, וכן יש ללמוד מדברי הדע"ק (רס"י כ"ד) עייש"ה.

ה) אף שבאמת אם יארע איזה נענוע למעלה או לצדדין, בודאי יטריף השוחט, מ"מ יש לחוש דכ"פ מחמת המהירות לא ירגיש, ע"כ ס"ל להבעל מנה"ז, דאין לשחוט כן אלא בשעת הדחק, אבל אם נאחז בסבך באופן שא"א לה לזוז לא למעלה ולא לצדדין, אפשר דגם הוא מודה, דמותר אף לכתחילה וכו'.

כיון שאין דרך לשחוט כן, הרי הוא כאינו מוחזק
ואסור לו לשחוט בינו לבין עצמו

ו) אבל עדיין יש דברים בגו, עפי"מ שכתב בס' יריעות שלמה על חיו"ד שם דהעיקר כדעת הפר"ח שחולק על הש"ך הנ"ל, דבתלוש וסכין למטה מותר אפילו לכתחילה, אבל בכל זאת נראה, דאם שוחט בסכין למטה, לא עדיף מן אינם מוחזקים בשחיטה, כיון דאין דרך לשחוט כן והוי כאינו מוחזק דאסור לשחוט בינו לבין עצמו עיי"ש, ואף דאם יסדרו כל השחיטות כן ל"ש טענה הנ"ל ואף דרוב השחיטות כן ל"ש טענה הנ"ל ואף דרוב השחיטות חוץ מגסות שוחטין כנהוג בסכין למעלה, מ"מ הוחזקו כן בגסות.

כפי המצב בעולם יש לחוש
שברבות הימים לא יבואו לידי מכשול

ז) אבל אי אפשר להכחיש דלא ניקל לשחוט בכה"ג, ואף בשחיטה הנהוג אנו יודעין דכשמזדמן לפעמים שצואר הבהמה אינו מונח על מקומו היטב, לא כל שוחט מסוגל לשחטו, ואף דלמעשה אין חשש בשובי"ם מומחים ויראי ד' מרבים, אבל כפי הנודע המצב במדינתינו, מסתפינא מאד, אם ברבות הימים לא יבאו לידי מכשול ח"ו.

ח) בסיכום תשובתו למעשה מחווה דעת תורה שלא לשנות מהנהוג במנשסתר (הוא מביא שעל השחיטה בקנדה יש הרבה מפקפקים אך לא מביא טעם הפקפוק) וחש לדעת המנחת הזבח.

אפילו שהראש קשור באופן שאין ביכולתה לזוז אפילו כל שהוא, בכל זאת מטעם אינם מוחזקים בשחיטה זו, אסור לשחוט בינו לבין עצמו

ט) ברצונו ללמד זכות על המשתמשים בכלוב, רוצה לחלק בדרך אפשר שאם ראשה קשור היטב אז גם המנחת הזבח מודה שאפשר לשחוט לכתחילה. ומביא שם מכתב מרב דמונטריאל שראשה קשור היטב באופן שאין ביכולת הבהמה לזוז את הצואר אף זיז כל שהוא. ואפילו הכי מסיק שאינם מוחזקים בשחיטה, ואסור לשחוט בינו לבין עצמו. ואפילו אם יאמנו את ידיהם חשש שלא יבאו לידי מכשול ח"ו, ולפיכך פסק למעשה אין לשנות.

השוחטים המשנים שחיטתם אין להם קבלה לשחוט, שזה עדות לא רק על ידיעת ההלכות
רק גם על אימון ידם

י) נודה להשי"ת שכיווננו לדעתו הגדולה ודעת היריעות שלמה שמביאו כהמבואר לעיל שכל השוחטים המשנים אופן שחיטתם מלמטה למעלה, אין להם קבלה לשחוט, כיון שהקבלה היא לא רק על הלכות שו"ב רק גם על אימון ידיהם למעשה השחיטה, ועכשיו שהם משנים מעשיהם ממה שהורגלו מכבר וכבר נעשה אצלם כטבע שני.

צריכין ללמוד מחדש לאמן ידיהם ולקבל קבלה על אומנותם, ועד אז אסורים לשחוט בינם לבין עצמם

יא) כבר פסק היריעות שלמה שאף שלכתחילה אפשר לשחוט מלמטה למעלה כדעת הפרי חדש ואפילו הכי לא מוחזקים הם. אם כן לפי זה צריכין מקודם ללמוד לאמן את ידיהם ולקבל עוד הפעם קבלה מחדש על אומנות ידיהם, ומקודם לכן אסורין לשחוט בינם לבין עצמם.

בהרבה מקומות אין ראש השוחטים מומחה מובהק שישגיח על כל השינויים; גם שהרבה ראשי השוחטים המה שותפים למסחר, כדי שיכשירו יותר טריפות

יב) שוחט שיאמן ידו להפך ממה ששחט עד כה, כמה וכמה שנים, ושיקבל קבלה חדשה זה דבר מסובך ומסבך: א) נותן הקבלה הוא בלחץ מבעלי המטבחיים, שחסרים שוחטים לספק צורך הבשר, שהרי שוחטים מומחים והגונים לא מסתובבים לבטלה, שישחטו לעת עתה מלמטה למעלה, עד שהראשונים ילמדו ויאמנו ידם לזה. זה לוקח זמן ארוך. גם אינו מוכרח ששוחט שהי' אומן מלמעלה למטה יהי' גם אומן מלמטה למעלה. ב) אפילו מאומנים לשחוט מלמטה למעלה ויש להם קבלה על זה, אבל מה נעשה עם השוחטים מלמעלה למטה. זה לא אשמתם שפנים חדשות בא לעולם ונהפך הגלגל, שתחתונים למעלה ועליונים למטה, ולא יכולים לסלקם, שהרי הם אנוסים ממש. ממילא נותני הקבלה לחוצים עד כדי יציאת נפשם לתת קבלות חדשות, ואין להתחשב עם קבלות כאלו. בפרט שהרבנים עצמם אינם מומחים[1] לשחיטה, ובהרבה מקומות אין ראש השוחטים[2] שהוא מומחה מובהק באומנות שישגיח. ג) מתכונות הנפש, שוחט שהתרגל באופן אחד, וזה נעשה אצלו כטבע שני, שילמוד אופן מהופך ויתאמן בזה כהוגן, קשה מאד להסיר הרגילות משנים, וצריך להתפלל שישכח הראשונות, בפרט שהוא שוחט עוד דקות כרגיל, מלמעלה למטה.

[בטוח אני אם הבעל מנחת יצחק זצ"ל הי' רואה כל הנ"ל בוודאי הי' צועק ככרוכיא ויוצא בחרב ובחנית נגדם, אבל לדאבונינו כל הנ"ל ידוע רק לרבנים יחידי סגולה שהיו בעלי מכשירים מומחים מובהקים לשחיטה, כמו הרידב"ז, הרב הכולל, ר' יעקב יוסף, רבי אליעזר סילבער זצ"ל, רבי שרגא פיבל מנדלוביץ, שצעקו ככרוכיא נגד השחיטה תלוי'].

אם ראשה קשור שלא תזוז אפילו כל שהוא גם לצדדין ואז גם המנחת הזבח יודה שאפשר לכתחילה
מלמטה למעלה

יג) מה שרצה המנחת יצחק לחלק ולומר בדברי המנחת הזבח שבאופן שראשה קשור היטב שלא תזוז אפילו כל שהוא גם לצדדין אז גם המנה"ז מודה שאפשר לכתחילה מלמטה למעלה. הגם שכתב זה בדרך אפשר ו"אולי". וגם לא ראה כלל את דברי הספר בפנים (רק מה שמביאו בקצור הדרכי תשובה) וגם את הספר דרך חיים שהמנה"ז מביאו ומסתמך עליו לא הביאו כלל ולא ראהו בפנים.

מזה נשמע שדעתו ודעת הדרך החיים שאפילו קשור היטב - הם אוסרים לכתחילה

יד) נעיין בדברי המנחת הזבח שכל גדולי הפוסקים שבחוהו שהי' לו סייעתא דשמיא (מהספר רואים שמחברו הי' ירא חטא וירא שמים), והי' שו"ב מומחה בקהלות גדולות, והי' לו שימוש רב באומנות השחיטה, ולא בא לסתום אלא לפרש הדק היטב ירד לפרטים ולכל דקדוקי' לבארם ולפרשם, ונחית לעומק הדברים הן להלכה הן למעשה כשלחן ערוך ומסודר לפני השוחטים. ובודאי לא הי' נמנע מלפרש כוונתו ולהציע שאם קשור היטב ואין חשש כלל שיזיק ראשו אפילו כל שהוא מן הצדדים, אז מותר לשחוט אפילו לכתחילה. גם מה שהעיר שם בעשרון אות כ' וכתב וז"ל "הגם שהתבו"ש התיר ע"י קשירה לכתחילה ג"כ אף לדעת הדרך חיים שאוסר לכתחילה כו' יעו"ש ואמאי לא מתרץ את דברי התבו"ש ודברי הדרך החיים וגם דעתו שיהיו עולים בקנה אחד ולא פליגי כלומר שדעת התבו"ש להתיר לכתחילה בראשה קשור באופן הנ"ל שא"א לה להזיז ראשה כלל אפילו לצדדין, ודעת המנה"ז והדרך חיים מיירי שרק קשור היטב למעלה באופן שלא תרד ראשה על הסכין אבל לא מן הצדדין, ומזה נשמע שדעתו ודעת הדרך חיים שאפילו קשורה היטב ג"כ דעתם שאסור לשחוט לכתחילה.

אין להביא ראי' כלל שהקפידא היא קשירת הראש
ולא הצדדים

טו) מה שכתב התבו"ש וראש הנשחט קשור היטב למעלה באופן שא"א לו להכביד כלל על הסכין וכו'. אין להביא ראי' כלל שרק קשורה באופן שא"א להכביד על הסכין אבל לא הזכיר מן הצדדים, שזה דבר פשוט שכל שחיטה שצריכין להשגיח היטב על זה ולא הביא אלא הדברים הנוגעים לענין לשחוט מלמטה למעלה שמוזכר בגמרא החששא דשמא תכביד ראשה ויביא לידי דרסה משו"ה מדגיש במיוחד זאת.

בודאי קשירה כזו בקרני'
אי אפשר לה להזיז ראשה לצדדים

טז) המנה"ז (כלל ג, בקומץ ס"ו) וז"ל: אין לשחוט לכתחילה כו' רק בשעת הדחק כו' אז צריך לקשור ראש הבע"ח בחבל סביב קרניו, ולמשוך החבל למעלה ולקשרו לאיזה מקום שהוא, ואז מותר לכתחילה לשחוט תחת צוארה וכו'. ונחית לפרט כיצד לקשור ראשה, ובודאי קשירה כזו בקרני' וכו' א"א לה לזוז ראשה לצדדים [שאם באמת הי' חשש זה להלכה איך אפשר להתיר לשחוט לכתחילה, אלא וודאי שקשורה היטב, או באופן כזה שהשוחט יראה זה בעיניו ויטריפה אם מנענעת הראש לצדדים] ועל זה כתב המנ"ז והדרך החיים שרק בדיעבד מותר, ולא עוד בעוף וראשה קשור חשש קלוש מאד שהעוף יזיז ראשו מן הצדדים באופן כזה להטריפה, עי' בכף החיים סי' כ"ד או"ק ב' בשם יע"ש [שמא יכביד זהו חששא, וסגי בראשה קשור].

גם בראשם קשור אין לשחוט לכתחילה

יז) גם הבית דוד (בה"ש סי' כ"ד ביסוד הבית סוס"ק ד' לאחר שהביא ד' התבו"ש והשמ"ח מביא דברי הדרך חיים והמנחת הזבח דגם בראשם קשור אין לשחוט לכתחילה. יעו"ש. והמחבר הי' בעצמו שו"ב מומחה ובעל נסיון גדול ולא נחית כלל לחילוק הנ"ל באופן הקשירה. והסכים עמו הרה"ג מהר"מ ברנסדורפער שליט"א מירושלים. וכבר הבאנו לעיל שגם המנחת יצחק התנגד לכלוב הזה.

יח) גם הכף החיים (שם ו, יז) מביא דברי המנהג והפוסקים שלא חילקו בין קשורה היטב או לא.

יט) אמנם זהו דעת היריעות שלמה שאף שהחליט להלכה ולמעשה כדעת הפר"ח מ"מ כתב שאינו מוחזק השוחט בשחיטה כזו לשחוט ואסור לו לשחוט בינו לבין עצמו, וממילא לפי"ז הרי נחשב שאין לו קבלה לשחוט ולכתחילה אסור לו לשחוט בעצמו בינו לבינו.

כ) לסיכום הדבר: המנחת יצחק כותב שלא ישנו אופן השחיטה כי דרך זה מכביד על השוחט. הוא צועד בנתיב הדרך החיים והמנחת הזבח שאסרו לכתחילה מפני שזה ההפך מרגילות השוחט.

וקצתם אינם דרך שחיטה שהוא רגיל ואימן את ידו בה

כא) לאמיתו של דבר, דברינו מבוארים היטב בשמלה חדשה שכותב בענין חששות שחיטה מלמטה למעלה, וז"ל: דבקצתם עדיין יש קצת חשש דרסה. "וקצתם אינם דרך שחיטה שהוא רגיל ואימן את ידו בה", עיי"ש. חששותיו מכוונים לזמן הגמרא. אמנם לכך סובר הש"ך שרק בדיעבד כשירה, כדמשמע מהפוסקים. וכבר ביארנו לעיל שהלשון "כשירה", זהו רק בדיעבד, כדמוכח מהאשכול ובעל הלכות גדולות, גדולי הראשונים. גם כבר הבאנו ראיות מכריחות שכן דעת הרמב"ם ז"ל. כמו כן ברור שאין לחלק בין קשורה ללא קשורה היטב, מכיון שהכרח הבדיעבד הוא לשון התוספתא.

כב) לסיכום: אנו בעקבתא דמשיחא, שירידת הדורות היא כבר נמוכה מהעקב, הן ברוח והן באומנות היד בשחיטה, אין לנו לשנות ח"ו אלא לשחוט מלמעלה למטה כדעת גדולי הראשונים והפוסקים.

אם נהפך אופן השחיטה, אין לדמות ולפתור ספיקות,
לכתחילה ודיעבד ושאר הבעיות

כג) עוד יש לעורר, מכיון שהעבודת הגרשוני (שו"ת) כותב: מה שנזכר שחיטה במשנה, היינו כדרך הרגיל מלמעלה למטה שנהגו כן מאז ומעולם. לפי זה כל מה שנאמר בשחיטה ובשוחט הוא רק כרגיל. והגמרא, השו"ע והפוסקים כל דבריהם מכוונים לאופן הנ"ל, וחלילה שמתכוונים לאופן המהופך. בזמנים הקדומים, אפילו לאילו הסוברים שגם לכתחלה מותר לשחוט מלמטה למעלה, הרי לא הי' להם המציאות לכך. ממילא אם נהפך דרך השחיטה לא נוכל לדמות ולפתור ספיקות, לכתחילה ודיעבד, וכן שאר הבעיות, כי הכל מדובר רק לכתחילה בדרך מלמעלה למטה, ואין להשוות האופנים.

כד) אמנם הרבה יש לדון בכשרות אופן הכלוב האמריקאי, שראש הבהמה נשען בסנטרו עליו, וכל הצואר מהחזה עד הראש הוא מגולה, ותומ"י נמשך מלמעלה בדחיקת כפתור חשמלי כמין חצי טבעת עגולה ומותח הצואר למעלה. ישנו בית אחיזה כזה שמותח הצואר למעלה הרבה, זקוף כמין קורה (ובזה יש חשש בירת המפרקת ועוד) וישנם כאלו שאינו זקוף למעלה הרבה ממש, רק באופן שהשחיטה היא עדיין מלמטה למעלה ממש.

גם אחר תפיסת הראש על ידי המלקחיים
עדיין בכח הבהמה להזיז ראשה

כה) אף שהשוחטים אומרים שהבהמה אינה יכולה להזיז ראשה כלל אפילו זיז כל שהוא, מ"מ זה נגד המציאות כידוע להשוחטים וגם כן נאמנה עלינו עדותו של הלהורות נתן (הובא כבר לעיל) שהי' בקנאדא בבית המטבחים לראות אופן השחיטה, והוא עד נאמן ואינו נוגע בדבר כלל וכותב וז"ל בא"ד: כי בעיני ראיתי שגם אחר תפיסת הראש ע"י המלקחיים עדיין בכחה של הבהמה להזיז ראשה, ובשעת השחיטה אינם אוחזים את הראש באופן מוחלט, עד שלא תוכל להזיז ראשה כלל, ועדיין בכחה להזיז צוארה וראשה יעו"ש. וכן ידוע לכל השוחטים.

הכלוב לא בנוי שיוכלו להרחיבו או לצמצמו,
רק מדה אחת לכולם

כו) הסיבה שאחרי ככלות הכל עדיין ראש הבהמה זז בריווח, מפני שהכלוב (הפען) אינו לבוש על הראש משני צדי הלחיים, רק על הפה ולא אוחז הראש היטב שלא יוכל לזוז אפילו כל שהוא. גם הכלוב אינו מסודר שיוכלו להרחיבו או לצמצמו רק מדה אחת היא. לכן כשמגיע שור כחוש וראשו יותר קטן ממדת הכלוב אז הוא מזיז ראשו איך שהוא רוצה בלי כל מעצור. ממילא, אפילו שהוא מזיז ראשו זיז כלשהו, אז יש חשש נורא של דרסה ועוד כהאבני נזר שהובא לעיל וכפסק המנחת יצחק שזה חשש נבילה וטריפה ח"ו. כמה פעמים ראיתי שראש הבהמה היה קטן מאוד והוציאו הבהמה ושחטו אותה באוויר.

כז) אבל כשהבהמה שוכבת וגבה על הארץ ופני' למעלה והשוחט מחזיק בידו השמאלית צוארה או הסימנים, אז רואה ומרגיש מה קורה. גם ישנם נכרים המחזיקים הראש בחוזק שלא יזיז ראשו כלל.

מילתא דלא רמיא עלי' לאו אדעתי'

כח) אך כשמהפכים סדר השחיטה והכל נעשה על ידי מכונה והשוחט כלל לא אוחז צוואר הבהמה וטרוד לשחוט אז לא יראה ולא ירגיש כלל אם הזיזה ראשה או לא. גם שמכניס הבהמה להתיבה ומשים בית האחיזה על ראשה הלא זה נכרי, ומה איכפת לו אם הראש קצת קטן אי לא. הגם שיאמרו או אומרים שיש מי שהוא משגיח, זה אינו' שאין משגיח בכלל, ואם יש, אינו ממונה על זה כלל.

אם יש איזה ריעותא לפנינו
לא תולין להקל רק מחמירין

כט) לפי מה שכתב הש"ך (סימן כה, ס"ק ב) שלכתחילה יש לבדוק גם אחר שמוטת הסימנים כדעת הבה"ג (הובא בטור סימן כד, עיקור, ע"ש ובב"י ובספרו "הארוך"), אבל בדיעבד כשר, כיון דבהמה בחיי' לאו בחזקת שנעקרו סימני' קיימת. לפי זה בשחיטה מלמטה למעלה יש חשש גדול שישמטו הסימנים בשעת שחיטה. ראה בדג"מ שאם יש איזה ריעותא לפנינו לא תולין להקל רק מחמירין.

כיון שאוחזים הנשחט בקרניו בחוזק וקשור בחבלים עד שאינו זז זיז כלשהו, הרי הוא כאוחז בסימנים

ל) הכתב סופר (יו"ד סימן יד) מלמד זכות על השובי"ם שאינם בודקים אחר השחיטה אם נשמטו הסימנים לפי מה שכתב הדגול מרבבה בפשיטות, שאם תפס הסימנים או דחק העור, דודאי לא נעשית שמוטה בשעת שחיטה, אם נמצא שמוטה, ודאי קודם שחיטה היא, ולפי"ז כיון דאוחזים השור הנשחט בין הקרנים בחוזק יד וקשור בחבלים, עד שא"א לו כלל שינענע בראשו ובגופו ולזוז אפילו זיז כל שהוא, הוא כמו אוחז בסימנים ויותר כש"כ בצירוף שניהם יחד, כמו שעושים השוחטים, ל"ש שיעשה שמוטה בשעת שחיטה עכ"ד.

אם הספק על קודם השחיטה,
יש לומר דבהמה בחזקת בריאה קיימא

לא) המנחת יצחק מבאר שבאמת יש חשש שמוטה קודם השחיטה בשעה שמכין עצמו לשחיטה, לאחוז בכח בסימנים, וכוונת הדג"מ שם היא על שעת שחיטה דוקא, דלא הוי ספק בשחיטה, אבל אם הספק על קודם השחיטה שפיר י"ל דבהמה בחזקת בריאה קיימא ולאו בחזקת שנעקרו הסימנים קיימא עכ"ד.

לכתחילה אין לעשות דבר
כדי לסמוך אחר כך על הרוב או חזקה

לב) ברם כל המדובר הוא בסתם בהמה והכנתה לשחיטה, שלא הי' ולא אירע שום ריעותא בה, אבל בשחיטה מלמטה למעלה עם הכלוב שמותחים הצוואר במכונה חשמלית ואם הצוואר קצר אז המתיחה פועלת יותר, ולכאורה הוי כנולד בה ריעותא, ובכגון דא ל"ש לומר דסתם בהמה בחזקת אינה עקורה קיימא, דהלא אנו דנים לא בסתם בהמה רק במתיחת הצוואר הרבה ע"י מכונה, ומי בדק בסתם בהמות הפעולה והקלקול שעושה, ואולי עוקר הסימנים מהלחי קצת או הרבה, וגם לכתחילה לא עושים דבר כדי לסמוך אח"כ על הרוב או חזקה. עי' בפוסקים.

אין צריך בדיקה אחר שמונה עשר טריפות

לג) אפילו הראשונים החולקים על הבעל הלכות גדולות מודים דשמוטת סימנים הוי טריפה כהגמרא חולין (מד, א) ראה שם סימנים שנתדלדלו וכו'. ומה שהרא"ש (שו"ת) לא מצריך בדיקה אחר העיקור אפילו לכתחלה, משום דקיימא לן שאין צריך בדיקה אחר י"ח טריפות, זולת הריאה ששכיח בה טריפות, ע"ש.

אם השוחט בקי בבדיקות הריאה והטריפות השכיחות,
הרי הוא כבר מומחה גדול

לד) לפי זה במתיחת הראש והצוואר למעלה יתר על המידה, לכאורה צריך עיון גדול אם אין צורך לבדוק אפילו לכל הראשונים, שהרי נולד כאן ריעותא, ומי בודק מה פעלה המתיחה, שבדרך כלל השוחטים אינם בודקים, ועוד יותר גרוע שאינם בקיאים להבין ולהבחין בזה. וגם שאצים לגמור העבודה מה שיותר מהר מפני אימת הבעלים, כי חשים לפרנסתם. גם הרבנים המכשירים תלוי אם הם יר"א באמת ומבינים היטב אופן הכנה זו, כי רבו הקלים והמקילים. ואם השוחטים בקיאים בבדיקת הריאה והטריפות השכיחות, זהו כבר מומחה גדול אם הי' לו שימוש כראוי בבית המטבחיים אצל שו"ב מומחה מובהק ויר"ש.

הרי אף שהי' חכים טובא וסמכו להורות,
בכל זאת הי' צריך להיות בקי במומין לידע המציאות

לה) בלי שימוש למעשה כראוי, אף שיודעים כל הלכות טריפות אינם מבינים על בורי' עניני שחיטה ובדיקה כפי שכתב הריב"ש. באמת זהו גמרא מפורשת בסנהדרין (ה, א) שרבינו הק' הגם שהסמיך לרב שיורה יורה ידין ידין בכל זאת לא סמכו להתיר בכורות. והגמרא שואלת מדוע לא הסמיכו להתיר בכורות אילימא משום דלא חכים, הא קא אמרינן דחכים טובא, אלא משום דלא בקי במומי, והאמר רב י"ח חדשים גדלתי אצל רועה בהמה לידע איזה מום קבוע ואיזה מום עובר וכו'. הרי אף שהי' חכים טובא וסמכו ליורה יורה וידין ידין מ"מ הי' צריך להיות בקי במומין לידע ממש המציאות ולילך אצל רואה שנה וחצי שהי' שם, ורק אחר זה הי' ראוי להיות נסמך להורות לדבר זה, ע"ש.

רבים מהם מכירים רק השור ובעליו,
ובקיאים יותר בצורתא דזוזתא מצורתא דשמעתא

לו) במיוחד שירידת הדורות היא נוראה, שנמצאים מקומות שמבלי התמחות בההלכות ושימוש כראוי גם נקראים דיין ופוסק בזה. ורבים מהם מכירים רק השור ובעליו, ויותר בקיאים בצורתא דזוזא מצורתא דשמעתא.

אנפי וסדר ההיתר ישתקעו ורק ההיתר ישאר במקומו

לז) נעתיק כאן לענינינו דברי השדי חמד (מערכת חמץ ומצה סימן ו, אות ג, בא"ד): ונראה דלקבוע הלכה לדורות, לעשות באופן שיש חשש איסור, אלא שנבא לעשות תיקונים להסיר החשש, אין לעשות כן, כי אחר שיתפשט ההיתר ע"י תיקונים. ההיתר יתפשט לגמרי ומעט מעט, לא יזכרו ולא יפקדו אף גם אחד מהתיקונים הצריכים וכו', כי אחר שהותר מקצתו הותר כולו בעיניהם לא יבשו ולא יכלמו לעשות זר מעשיהם, כי נשתקעו אנפי וסדר ההיתר ורק ההיתר נשאר במקומו, ונמשכים הרבה איסורין קלין וחמורין, ולולא נפתח פתח כחודה של מחט בהיתר כו' לא היו פותחים פתח כפתחו של אולם לפרוץ גדר התורה והמצוה, כיוצא בזה נמצאים מכשולות הרבה אשר נתהוו על ידי קצת היתר בדבר, ואולי דורות הראשונים (קודם השדי חמד) המה ראו את אשר נתהווה ונמשך מההיתר היו מכריזים ואומרים, דברים שאמרנו לפניכם טעות הם בידינו וכו', ובדור האחרון אשר ראינו פרצות ותקלות הנמשכות מכיוצא לזה באלו אמרו הלכה ואין מורין כן, כי אף אם באמת יהי מותר ע"פ הדין על אופני תיקון, חלילה חלילה להתיר לעשות כן לכתחילה, אחר שעינינו רואות וכלות הנמשך מכיוצא לזה, עיי"ש.

חלילה להכנס בפרצה דחוקה שזה יגרום
להאכיל כלל ישראל נבילות וטריפות

לח) דברי השד"ח כדאים לעורר הלב בנדונינו שיש חששות רבות כמבואר לעיל: חשש שבירת המפרקת, עיקור, דרסה, מסוכנת ועוד. והיות שיש הרבה מיני כלובים ודרוש בקיאות ומומחיות האיך לכוונם עד כחוט השערה, ומשהו יותר יכול לגרום לחניקת הבהמה וכו', שחלילה להכנס בפרצה דחוקה שהיוצא לפועל יכול לגרום להאכיל כלל ישראל נבילות וטריפות.

אסור לנו לעשות תחבולה
אשר לא שערו אבותינו מימי קדם

לט) בעדות נאמנה, עמוד לו, מובא מכתב מהגאון ר' שלמה זלמן ברויער, אב"ד פרנקפורט, משנ"ת תרנ"ד, וז"ל באע"ד: האמת אגיד ולא אחכד תחת לשוני, כי תאבל רוחי בקרב ולבי עלי דוי, על הלחץ זה הדחק אש חולץ מע"כ לשאול שאלה כזו אשר תברא בצדה, כי לענ"ד א"צ לפנים כי אסור לעשות לנו תחבולה כזאת, אשר לא שערו אבותינו מימי קדם, ולהכניס ראשינו אף גם בחשש ספק איסור נבילות וטריפות. לא אאריך במלין כי לדעתי דבר שפתים בה אך למותר, כי מובן מאליו כל ההיתר המדומה יהי' רק עם פירכוס אחר השחיטה. הנה כבר דיבר מזה בעל תבואות שור אשר מפיו אנו חיין בפרט בעניני שחיטות וטריפות, וז"ל שם (בסי' י"ז): ולכן נ"ל דהאידנא דנפישי המקילין להקל, ומקלו יגיד לו, ראוי לכל בעל נפש ליזהר אף ממסוכנת ישראל, אעפ"י שאינו נוהג בשאר פרישות וחסידות, ואין כאן משום יוהרא כלל, עכ"ל.

אפילו שאינו בעל נפש רק שיש לו מוח בקדקדו

מ) אם התבואות שור בזמנו כתב כן בענין מסוכנת, שזה לא קורה בכל יום, מי יהין לסמוך בקביעות על היתר הפרכוס בכל בהמה, אפילו שאינו בעל-נפש רק שיש לו מוח בקדקדו.

על ידי היתר מפי חכם מסכן, המסכן לב ונפש

מא) בזמנינו, שבעוה"ר מיום שהלכה עדת ישראל בגולה לא היו כל כך הרבה מקילין להקל, ומקלו יגיד לו וכו', אשר לדעתי הקלושה אין לזוז מהם, אומר אני, אף אם ח"ו רק בדוחק גדול ימצאו במדינתם בשר שחוטה המובאה ממדינות אחרות וכו' אין להמציא היתר ע"י הדחק, לשעת הדחק וכו', כי מי שיודע תהלוכות הזמן יבין כי אך חיש מהר יפשה ויגיע הצרעת לכל מדינות איראפא, די בכל אתר ואתר, אשר עד כה בחמלת ד' עליהם אוכלים בשר כשר, בנחת ולא בצער, בהיתר ולא באיסור וכו', והא עי"ז מוכרחין לאכול מבהמות ע"י היתר מפי חכם מסכן, המסכן לב ונפש, וד' יצילנו וכו'. עכ"ל עיי"ש.

גזירה עבידא דבטלה ותקנה לא עבידא דבטלה

מא) בעדות נאמנה (עמוד לז), מובא מכתב השבט סופר, הגרש"ב סופר מפרעשבורג ז"ל, וזה לשונו: ויפה כתב שקשה לסמוך עכשיו על אנשים שידקדקו כל כך לראות הכל בהשגחה ובעין יפה וכו'. ואם התבואות שור כתב זאת במה שנוגע באקראי בעלמא ובדורו, אנן מה נענן בתרי' לעשות תקנה קבועה לזה, וגם בדורנו דנפישי עוד יותר חבלים ירדנו עשר מעלות ויותר אחורנית בעו"ה. בפרט בדבר כזה שצריך נאמנות ביותר וכו' וצריך השגחה ודיוק ביותר לראות כל זאת בפרט בשוחט שעסוק בשחיטתו בודאי צריך נאמנות יתירה בזה ויבאו לידי תקלות הרבה וקלקולה יתר על תקנה, וכבר אמרז"ל גזירא עבידי דבטלה, ותקנה לא עבידא דבטלה וכו'.

שאין לה כח לסבול ותמות קודם גמר השחיטה

מב) בנוגע לענינינו יש להעיר, שבמסוכנת לא חיישינן למיתה דממילא, רק החשש הוא כיון שגברה עלי' החולשא כ"כ יש לחוש שתמות ע"י מעשה השחיטה. ראה בכו"פ (סי' י"ז סק"ב וכו'), מ"מ יש לחוש שגברה החולשה על הבהמה כ"כ וכו' שאין לה כח לסבול ותמות קודם גמר השחיטה וכו', ע"ש.

מתיחת הצואר למעלה יכול לגרום חולשה להבהמה וצמצום נשימתה

מג) הבאתי הנ"ל, להעיר שמתיחת הצוואר למעלה על ידי מרים חשמלי יכול לגרום חולשה להבהמה וצמצום נשימתה ועוד דברים שיש לבדוק אחריהן היטב מה ואיך זה משפיע עלי', ואולי יקרב מיתתה קודם גמר השחיטה, וצ"ע.

אין לעשות שקר בנפשינו לסמוך על הרוב
מכיון שהריעותא לפנינו

מד) בישועות יעקב (יו"ד סימן טו), הובא גם בהרי בשמים (מה"ת סימן ד), שאין לעשות תקנה כולל מחדש אף להמיעוט יעו"ש ובבית אפרים יו"ד סי' ו'. דכיון דיש לחוש אף באחד מאלף שניקב קרום של מוח, אין לסמוך על הרוב, כיון דאנו עושים מעשה ההכאה, ואנו יודעין דיש כאן מיעוט אין לעשות שקר בנפשינו לסמוך על הרוב, כיון דהריעותא היא לפנינו. ועי' במלמד להועיל אבה"ע סי' כ"ב.

מה) הבאתי כל הנ"ל להעיר בנוגע לשחיטה בעמידה בכלוב האמריקאי עם הבית האחיזה והמכונה החשמלית המגבהת הראש למעלה ומותחתו.

 


 

[1]) אעתיק כאן מה שעיני ראו ולא זר:

א. במשך עשר שנים (תשכ"ז - תשל"ז) שחטתי או שהייתי נוכח זמן רב בכל השחיטות המהודרות, ולצערי ראיתי מה שתראו בספרי "אבן מקיר תזעק" וב"קול השחיטה" וספרי "אכילת בשר הלכה למעשה", ו"במדריך הכשרות" מחלק יד - מח, ובש"ס על שחיטות ובדיקות.

ב. הדברים חרותים בזכרוני כאילו אני רואה אותם היום לפני.

ג. על אף שמשנת תשל"ז עזבתי כליל את השחיטה, המשכתי בפיקוח על מערכת השחיטה, ולכן אחזתי קשר מתמיד עם השוחטים, בודקים, משגיחים, ובעלי האיטליזים מארה"ב וקנדה, אירופה, ארץ ישראל, היתה לי הזדמנות להיווכח שה"בעל דבר" שתמיד נשתתף לשחיטה לא שכח גם מדורינו ועוד ידו נטוי' ד' ירחם.

נוכחתי לדעת שלמרות מספר התיקונים שנעשו, המצב הוא איום ונורא, כפי שתווכחו במה שכתבתי בספרי על השחיטות ובדיקות חלב ודם.

ד. כל הנ"ל כתבתי במיוחד לרבנים היראים ושלמים המפקחים על היהדות החרדית, וליהודים יראים ושלמים הרוצים לדעת את האמת למען כבוד שמים ומוכנים לוותר על חתיכת הבשר כשיווכחו האמת המר, ולא לאלו האומרים "מה איכפת לי מה נעשה שם, האם הבשר טריפה, אנו אוכלים על חשבונם של הרבנים המכשירים", הללו הינם בכלל "כל באיה לא ישובון"...

ה. סיכום:

א. הבעל עקידה כותב: "אין חכם כבעל הנסיון" אין חכם כמו זה המתנשא במציאות. אימרה זו היא אמת ויציב ומקיפה את כל מכלול החיים. כל אדם המתנשא במציאות מסויים, ואין נפ"מ במה שהוא עוסק, אם הוא סופר, או מלמד, תפרן, טבח, או אופה, אם מישהו יתן לו עצה ויאמר לו שכך טוב יותר לעשות, הוא ישיב לו אתה אולי צודק בתאוריה, אך המציאות שונה, אני נתנשאתי במציאות ומכירה.

ב. הנמשל הוא, שחיטה, בדיקה, ניקור, ומליחה, מי שהיה לו ההזדמנות והתנסה בהם, ובקי בהנעשה שם, כשהוא קורא את התאוריות של כל אלו הכותבים ומנסים להסביר איך צריך לפעול ולעשות שם יבין, כי אלו דברים בעלמא, אלו רצונות של ה"בעל דבר" הרוצה להכשיל את האנשים, כי רק מי שהיה שם והתנסה בעובדות, רק הוא יכול לדעת ולציין כי "גופא דעובדא הכי הוי", ואכן קורה שם כפי שציינתי בספרים הנ"ל.

ג. מזמן לזמן ברוב רחמי שמים, נודעים ומתפרסמים עובדות על שוחטים, שאינם יראים את ה' ונתפסים במקומות מקולקלים ועוברים על איסורים שהם בבחינת "יהרג ואל יעבור", וגם נודע על מכשולות רבים המזעזעים את הצבור כמו שוחט ששוחט בסכין פגום, ואיסור חלב וכיוצא, בכדי להוכיח לאלו הרוצים לראות שמצב הבשר ירוד כ"כ, וכי היצר הרע כל כך חזק שם, שכל מה שמספרים חייבים להאמין.

ד. למרות שכל בן תורה הפותח ספר יודע על מה שקרה בתחום זה בעבר, ואלו מכשולות היו בעת השחיטה ולאחריה, נביא כאן כמה ציטטות של גאונים וצדיקים שחיו בארה"ב והעידו על המצב, והורו איך לנהוג בתקופתנו.

ה. בכדי להבין איך קורה ששוחטים עומדים מאחורי לחץ וטעראר ממש של הקצבים, ראה בסוף הס' בקונטרס "שמירה טובה" שהדפסתי ובס' הרידב"ז והכשרות ובס' קול השחיטה באריכות גדולה.

ו. המסקנה מכל מה שהבאתי הוא שה"בעל דבר" מתערב בכל פונקצי' של השחיטה ממש:

1. השוחט בגלל המשכורת הגבוהה שהוא מקבל, נמצא תמיד בלחץ ופחד מתמיד מהבעל הבית שלו הקצב, ולכן הוא שוחט במהירות רבה, הוא נאלץ לעבוד בעייפות נוראה מיד כשמגיעים לאחר נסיעה ארוכה בת שעות רבות, ומפחדים פחד מות שלא להטריף עופות.

2. המשגיח אינו עושה דבר, ה"בעל דבר" מצליח להסוות את עיניו, ובכדי להסוות את עין הצבור לוקח הבעל הבית עובד פשוט ונותנים לו את התואר "משגיח" (בשחיטת הבהמות המשגיח הוא זה ששם את התויות (בלאמבעס) על הבהמות, ובעופות זה מישהו שיש לו תפקיד פעיל), ובזמן האחרון השגחה ידועה מינתה משגיח שכל תפקידו הוא רק לבדוק הסכינים.

3. הקצב בשל רצונו לעשות מליונים רבים הוא משתדל ככל האפשר לצמצם בהוצאות, ולכן נאלצים השוחטים והבודקים לעבוד מעל לכוחותם, והם נאלצים לעשות עבודה כפולה.

הבעל הבית ממנה מנהל שכל תפקידו לשמור ולפקח על מי שעובד לאט מדי, ומי שעושה יותר מדי טריפות, ובמיוחד על אלו שמנסים לעורר את השוחטים לשחוט במתינות וישוב הדעת ולבדוק יותר את הסכינים.

יהודים יקרים יראים ושלמים, המבקשים להקים בית כשר בישראל תדעו שנסיונות השחיטה הן גדולות מאוד, ואלו יעמדו עד ביאת משיח צדקנו (כפי שאותו צדיק גילה להגאון הצדיק ר' הלל קאלאמייער זצוק"ל), המפתח להשתמש בבשר כשר מונח בידכם.

דעו כי רק בזכותכם וכוחכם שאתם תמיד נשמעים למעוררים נגד בשר הבהמה ונזהרים מלאכול אותן, וכן נזהרים משחיטת העופות, שאת זאת חשים בעלי האיטליזים והקצבים בכיסם, כך הם נזכרים שהעולם אינו הפקר ואי אפשר לעשות ככל העולה על רוחם, ויחייב אותם להכניס תיקונים לפחות במקומות ששוחטים שם למען השחיטה המהודרת.

מעולם התיקון עדיין אנחנו רחוקים. חבל מאוד, שהצבור אינו תובע יותר כי רק כך יש סיכוי שנצליח פעם לעשות סדר בתחום זה. ברם הבעל דבר מצליח לגייס את היושבים שעות במקוה, והמשוחחים בעת התפילה, והוא מכשיל כל סיכוי מפעולה של ממש.

[2]) ברוב המקומות מצאנו [ויש עוד הרבה עדים ע"ז, רבנים ושוחטים ומשגיחים] שמה שקוראים אותם היום ראש השוחטים הם בעצמם השותפים עם בעל בית המטבחיים, והם השוחטים המאכילי טרפות ומקלקלים כל בתי השחיטה בארצות הברית ובכל העולם כמו שכתבתי כבר חיבור שלם נגד השו"ב הגדול שלקח על שכמו להכשיל את כל העולם כולו, עיין באריכות בספרי אבן מקיר תזעק ח"א. ועיי"ע במדריך הכשרות חלק י"ד עד חלק מ' ותראה מה שעשו ראשי השוחטים בדורות האחרונים בימי הרידב"ז ובימי הצדיק רבי יעקב יוסף הראש הכולל לפני מאה שנה, ועוד. ועיי"ע בספרי קול השחיטה באריכות מה שכתבתי ממה שראיתי במו עיני בכל בתי השחיטה בארצות הברית. ובספר מכתבי התעוררות. 

המשך בעמוד הבא...

 

*