א' פרשת ויחי טבת תשס"ח לפ"ק

לכבוד דער שרייבער וואס רופט זיך מיסטער "זאלץ"

המשך ממכתב הקודם:

היות וכל ישראל ערבים זה לזה לכן אעתיק לך קצת מספר הקדוש מנורת המאור, כדי שתבין שאינו כדאי אפילו בשביל בצע כסף להפקיר 17 מיליאן יהודים רח"ל ולהביאם לשמד!

הפרקים דלהלן הם מספר הקדוש מנורת המאור (פרק א, נר א, כלל א, חלק א) וחילקנו הענינים להקל על המעיין, וגם הוספנו הביאור נפש יהודה לפעמים בפנים. עוד הוספנו הערות חדשות מגאוני וצדיקי הדורות מוסדי דור ודור אשר באורם נראה אור המאיר ומבהיק לזקנים עם נערים, הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון.

פרק ראשון

דיין האמת דן לאדם כפי מעשיו ומענישו מדה כנגד מדה בידי אדם, כדגרסינן בפרק קמא דסוטה דף ח' (עמוד ב') במדה שאדם מודד בה מודדין לו. היא קשטה עצמה לעבירה המקום מנוולה. היא גלתה עצמה לעבירה המקום גלה עליה. הירך התחילה בעבירה[1] ואחר כך הבטן לפיכך הירך תלקה תחילה ואחר כך הבטן ושאר הגוף אינו ניצול, אמר רב יוסף אף על גב דמדה בטלה במדה לא בטיל, דאמר רב יוסף וכן תני רבי חייא מיום שחרב בית המקדש אף על פי שבטלו סנהדרין גדולה ד' מיתות לא בטלו, והא בטלו להו, אלא אימא דין ארבע מיתות לא בטלו. מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו, מי שנתחייב שרפה או נופל בדליקה או נחש מכישו מי שנתחייב הריגה נמסר למלכות או לסטין באין עליו מי שנתחייב חנק או טבע בנהר או מס בסרונכי.

תניא היה רבי מאיר אומר מניין שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו, שנאמר )ישעיה כ"ו) בסאסאה בשלחה תריבנה, אין לי אלא סאה מנין לרבות תרקב וחצי תרקב רובע וחצי רובע תומן וחצי תומן ועוכלא (פירוש, שקלים קטנים), תלמוד לומר (שם ט') כי כל סאון סואן ברעש, ומניין שכל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול תלמוד לומר (קהלת ז') אחת לאחת למצוא חשבון.

וכן מצינו בסוטה, במדה שמדדה בה מודדין לה. היא עמדה על פתח ביתה כדי שתראה לו לפיכך כהן מעמידה על שער נקנור ומראה קלונה לכל. היא פרשה סודרין נאין על ראשה לפיכך נוטל כהן כיפה שעל ראשה ומניחה תחת רגליה. היא קלעה שערה לפיכך כהן סותר את שערה. היא חגרה בצלצול יפה לפיכך כהן מביא חבל מצרים וקושר לה למעלה מדדיה. היא קשטה פנים לפיכך פניה מוריקות. היא כחלה עיניה לפיכך עיניה בולטות. היא הראתה לו באצבעותיה )פירוש, רמזה לו) לפיכך צפרניה נושרות.

היא האכילתו מעדני עולם, לפיכך קרבנה מאכל בהמה. היא השקתו יין משובח בכוסות משובחות לפיכך כהן משקה אותה מים המרים במקדה של חרס (פירוש, פחות שבכלי חרס). היא עשתה בסתר, יושב בסתר משים בה פנים (להפרע ממנה) שנאמר (איוב כ"ד) ועין נואף שמרה נשף וגו'. דבר אחר, היא עשתה בסתר הקדוש ברוך הוא מפרסמה בגלוי, שנאמר (משלי כ"ו) תכסה שנאה במשאון תגלה רעתו בקהל (פירוש, שמכסה השנאה בסתר להשמיד לחבירו עונשו הוא שתגלה רעתו), וגרסינן התם שמשון הלך אחר עיניו לפיכך נקרו פלשתים את עיניו.

אבשלום נתגאה בשערו, לפיכך נתלה בשערו, ולפי שבא על עשר פילגשי אביו כדכתיב בשמואל ויעזוב המלך את עשר נשים פילגשים לשמור הבית, לפיכך נתנו בו עשר לונביאות (פירוש, חניתות), שנאמר (שמואל ב' י"ח) ויסבו עשרה נערים נושאי כלי יואב ויכו את אבשלום וימיתוהו. ולפי שגנב שלש גנבות )פירש רששפת אמתי, לב אביו ולב בית דין דכתיב אלכה נא ואשלם את נדרי, וכתיב את אבשלום הלכו מאתים איש קרואים והולכים לתומם. ואמרינן בסוטה ירושלמית משמע קרוים מדוד שעל ידי מצות דוד הלכו עמו. אמר לו כתוב לי שילכו עמי שנים שאבחר וכתב, והיה מראה חותמו של דוד לשנים והולכים אחריו, וכן לשנים אחרים עד שכנס מאתים וכולם ראשי סנהדראות הרי לב אביו ולב בית דין, עד כאן פירוש רש"י), ולב כל ישראל, שנאמר (שמואל ב' כ"ו) ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל, לפיכך נתקעו בו ג' שבטים, שנאמר (שם כ"ח) ויקח יואב שלשה שבטים בכפו ויתקעם בלב אבשלום עודנו חי וגו'.

תנו רבנן, שמשון בעיניו מרד, שנאמר (שופטים י"ד) ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני, לפיכך נקרו פלשתים את עיניו, שנאמר (שם ט"ז) ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו. וגרסינן התם (דף ט') תנו רבנן חמשה נבראו מעין דוגמא של מעלה וכולם לקו בהם. שמשון בכחו, שאול בצוארו, אבשלום בשערו, צדקיהו בעיניו, אסא ברגליו (פירש הקונטרס, לא מייתי ראיה אלא דכולן לקו), שאול בצוארו, דכתיב (שמואל א' ל"א) ויקח שאול את  החרב ויפול עליה (פירש הקונטרס, במקום שהורגים בחרב והיינו צואר), שמשון בכחו, דכתיב (שופטים ט"ז) ותגלח וגו' ויסר כחו מעליו.

אבשלום בשערו, דכתיב (שמואל ב' י"ח) ויחזק ראשו באלה. צדקינו בעיניו )פירש הקונטרס, לא ידענא מה לי דנשתנה לשבח, וכן אסא ברגליו, אלא כך שמע מרבו) דכתיב (מלכים ב' כ"ה) ואת עיני צדקינו עור.

אסא ברגליו, דכתיב (שם א' ט"ו) לעת זקנתו חלה אל רגליו, ואמר רב יהודה מלמד שאחזתו פודגרא (פירוש, שם חולי שאוחז ברגלים שקורין פונקי גוטי בלע"ז). אמר ליה מר זוטרא בריה דרב נחמן לרב נחמן, היכי דמי פודגרא, אמר ליה כמחטא בבישרא דחייא, מנא הוה ידע, איכא דאמרי מיחש הוה חייש ביה, ואיכא דאמרי מרביה הוה גמירא ליה, ואי בעית אימא (תהלים כ"ה) סוד ה' ליראיו.

דרש רבא, מפני מה נענש אסא (פירש הקונטרס לחלות), מפני שעשה אנגריא )פירש הקונטרס, עבודת המלך) בתלמידי חכמים, שנאמר (מלכים א' ט"ז) והמלך אסא השמיע (פירש הקונטרס, הזעיקן) את כל יהודה אין נקי וישאו את אבני הרמה, שהיה בונה עליה כרך לבלתי תת יוצא ובא לאסא. מאי אין נקי, אמר רב יהודה אמר רב אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה (חתן דכתיב ביה נקי יהיה לביתו), וגם כן מצינו ביישכר איש כפר ברקאי שהענישו הקדוש ברוך הוא בידי אדם, מדה כנגד מדה, כדגרסינן במסכת פסחים פרק מקום שנהגו:

תנו רבנן, ארבעה צוחות צוחה עזרה. צוחה ראשונה צאו מכאן בני עלו שטמאו היכל ה' (שטמאו פירוש כדכתיב אשר ישכבון את הנשים), צוחה שניה, צא מכאן יששכר איש כפר ברקאי שמכבד את עצמו מחלל קדשי שמים. מאי הוה עביד, דהוה כריך ידיה בשיראי ועביד עבודה.

ועוד צוחה עזרה, שאו שערים ראשיכם ויכנס ישמעאל בן פאבי תלמידו של פינחס וישמש בכהונה גדולה. ועוד צוחה עזרה, שאו שערים ראשיכם ויכנס יוחנן בן נרבאי תלמידו של פנקאי וימלא כריסו מקדשי שמים. אמרו עליו על יוחנן בן נרבאי שהיה אוכל בסעודתו שלש מאות עגלים ושותה שלש מאות גרבי יין, ואוכל ד' מאות גוזלות בקינוח סעודה (פירוש, שהיה מגדל כהנים רבים). אמרו כל ימיו של יוחנן בן נרבאי לא נמצא נותר במקדש.

מאי סלקא ביה (מה גמול נשתלם לו) ביששכר איש כפר ברקאי, מלכא ומלכתא הוו יתבי (פירוש, מלכות בית חשמונאי). מלכא אמר גדי יאי מלכתא אמרה אמרה יאה. אמרו מאן נוכח, נוכח כהן גדול דקא מסיק קרבנות כל יומא. אתא אחוי בידיה (פירוש דרך שחוק ולאו אורח ארעא לאחוי בידיה קדם מלכא), אי גדי יאי יסק לתמידא. אמר מלכא, הואיל ולא הוה ליה אימתא דמלכותא פסקא לימיניה. יהב שוחדא פסקוה לשמאליה. שמע מלכא הדור פסקוה לימיניה. אמר רב יוסף בריך רחמנא דשקליה ליששכר איש כפר ברקאי למיטרפסיה (פירוש, גמולו מיניה) בהאי עלמא.

אמר רב אשי, יששכר איש כפר ברקאי לא תנא, דתניא רבי שמעון אומר כבשים קודמין לעזים בכל מקום, יכול מפני שמובחרין במינן, תלמוד לומר אם כבש יביא קרבנו לחטאת, מלמד ששניהם שקולים כאחד. רבינא אמר, אף מקרא נמי לא קרא, דכתיב (ויקרא ד') אם כבש אם עז, אי בעי כבש ליתי כבש, אי בעי עז ליתי עז.

וכמו שמצינו שנענש האדם מדה כנגד מדה כך נותנין לו שכר, כמו שמצינו בפרק קמא דסוטה דף י"א, וכן לענין הטובה, מרים המתינה למשה שעה אחת שנאמר ותתצב אחותו וגו', לפיכך נתעכבו לה ישראל שבעת ימים במדבר, שנאמר (במדבר י"ב) והעם לא נסע עד האסף מרים. מי דמי, התם שעה אחת הכא שבעה יומי. אמר אביי אימא ולענין הטובה אינו כן.

אמר ליה רבא, והא וכן קתני. אלא אמר רבא הכי קתני וכן לענין הטובה, דבאותה מדה ולעולם מדה טובה מרובה ממדת פורענות, וגרסינן נמי בפרק סדר תעניות אלו דף כ"א, בסוריא הוה דברתא בשבבותיה דרב לא הוה דברתא, סבור מיניה משום זכותיה דרב, איתחזי בחלמא רב נפישא זכותא טובא. והא זוטרא ליה לרב, אלא משום ההוא גברא דקא משייל מרא וזבלא לבי קברות בדרוקתא הוה דליקתא בשבבותיה דרב הונא לא הוה דליקתא, סבור מיניה משום זכותיה דרב הונא דנפיש, איתחזי להו בחלמא דרב הונא נפיש זכותיה טובא והאי זוטרא ליה לרב הונא. אלא משום זכותא דההיא איתתא דמחממה תנורא מערב שבת לערב שבת ומשיילא לשבבתה, למדנו שהקדוש ברוך הוא דן לאדם במדה כנגד מדה בשכר ועונש.

פרק שני

יש אחרים שנפרעין מהם מדה כנגד מדה בידי שמים, כדגרסינן בפרק חלק דף ק"ח תנו רבנן דור המבול לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא, מה כתיב בהו (איוב כ"א) בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם, שורו עבר ולא יגעיל תפלט פרתו ולא תשכל ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון ישאו בתוך וכנור וישמחו לקול עוגב יבלו בטוב ימיהם וברגע שאול יחתו ויאמר לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו, כלום אנו צריכין אלא לטיפה של גשמים, יש לנו נהרות ומעיינות שאנו מסתפקין מהן. אמר הקדוש ברוך הוא בטובה שהשפעתי להם בה הם מכעיסין אותי ובה אני דן אותם, שנאמר (בראשית ו') ואני הנני מביא את המבול מים וגו'.

רבי יוסי בן דורמסקית אומר דור המבול לא נתגאו אלא בגלגל העין הדומה למים, שנאמר נבקעו כל מעינות תהום רבה. אמר רבי יוחנן דור המבול ברבה קלקלו וברבה נדונו, דכתיב נבקעו כל מעינות תהום רבה, וכתיב ויסכרו מעינות וגו'.

אמר רב חסדא דור המבול ברותחין קלקלו וברותחין נדונו, ברותחין קלקלו בעבירה, וברותחין נדונו, כתיב הכא וישוכו המים. וכתיב התם (אסתר ז') וחמת המלך שככה, וגרסינן נמי במסכת שבת בפרק במה מדליקין דף ל"ב על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן על שאינן זהירות בנדה ובחלה ובהדלקת הנר. נדה מאי טעמא אמר רבי יצחק היא קלקלה בחדרי בטנה לפיכך תלקה בחדרי בטנה תינח נדה חלה והנדלקת הנר מאי איכא למימר, כדדריש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא אמר הקדוש ברוך הוא רביעית דם נתתי בכם שקרויה נר על עסקי נר הזהרתי אתכם אם אתם משמרים אותם מוטב, ואם לאו הריני נוטל את נשמתכם מכם, ומאי שנא בשעת לידתן. אמר רבא נפל תורא חדד סכינא.

וגרסינן נמי התם, תנו רבנן ד' סימנין הן סימן לעבירה הדרוקן. סימן לשנאת חנם ירקון. סימן לגסות הרוח עניות. סימן ללשון הרע אסכרה. תנו רבנן אסכרה באה על המעשר. רבי אלעזר ברבי יוסי אומר על לשון הרע. אמר רבא ואיתימא רבי יהושע בן לוי מאי קרא (תהלים ס"ג) והמלך ישמח באלקים יתהלל כל הנשבע בו כי יסכר פי דוברי שקר. וגרסינן נמי בפרק במה אשה יוצאה דף ס"ב, דרש רבה בריה דרבי עילאי מאי דכתיב (ישעיה ג') ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון, שהיו מהלכות בקומה זקופה. ותלכנה נטויות גרון שהיו מהלכות עקב בצד גודל. ומשקרות עינים דהוו מליין כוחלא ומרמזן. הלוך וטפוף תלכנה שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה. וברגליהם תעכסנה אמר רבי יצחק דבי רבי אמי מלמד שהיו מטילות מור ואפרסמון במנעליהם ומהלכות בשוקי ירושלים, וכיון שמגיעות אצל בחורי ישראל בועטות בקרקע ומתיזות עליהן ומכניסות בהם יצר הרע כארס בכעוס (כעוס פירוש נחש), מאי פורענותייהו כדדרש רבה בר עולא והיה תחת בושם מק יהיה וגו' תחת בושם מקום שהיו מתבשמות נעשה נמקים נמקים (פירוש כמו המק בשרו). ותחת חגורה נקפה מקום שהיו חגורות בצלצול נעשה נקפים. ותחת מעשה מקשה קרחה מקום שהיו מתקשטות בו נעשה קרחים קרחים. ותחת פתיגיל מחגורת שק. פתחים הבאין לידי גילה יהיו למחגורת שק.

כי תחת יופי, אמר רב היינו דאמרי אינשי חילופי שופרא כיבא. ושפח ה' קדקד בנות ציון, אמר רבי יוסי ברבי חנינא מלמד שפרחה בהן צרעת. כתיב הכא ושפח וכתיב התם (ויקרא י"ד) לשאת ולספחת. וה' פתחן יערה, רב ושמואל חד אמר שנשפכה כקיתון וחד אמר שנעשו פתחיהן כיער.

ועוד גרסינן ריש פרק חלק דף צ"א, תנו רבנן אלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים מן התורה. מאי טעמא הוא כפר בתחיית המתים לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים, לפי שמדותיו של הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה, שנאמר (מלכים ב' ז') ויאמר אלישע שמעו דבר ה' כה אמר ה' כעת מחר סאה סולת בשקל בשער שומרון, וכתיב ויען השליש אשר המלך נשען על ידו את איש האלהים, ויאמר והנה ה' עושה ארובות בשמים היהיה וגו'. ויאמר הנך רואה בעיניך וגו'. וכתיב ויהי לו כן, וירמסו אותו וגו' ודלמא קללת אלישע גרמה ליה, דאמר רב יהודה אמר רב קללת חכם אפילו בחנם היא באה. אם כן לכתוב קרא וירמסוהו וימות.

מאי בשער, על עסקי שער. וגרסינן במסכת כלה רבי נהוראי אומר כל המבייש את חבירו לסוף הוא מתבייש. ולא עוד אלא שמלאכי השרת דוחקין אותו ומראין קלונו לכל באי עולם, ויש לך אחרת שאם עשאה על ידי עצמו נפרעין ממנו בעצמו, כדגרסינן בפרק חלק דף צ"ד תניא רבי יהושע בן קרחה אומר פרעה שחרף בעצמו שנאמר (שמות ה') ויאמר מי ה' אשר אשמע בקולו, לפיכך נפרע ממנו הקדוש ברוך הוא בעצמו שנאמר (שם ט"ו) וינער ה' את מצרים בתוך הים. ואומר )חבקוק ג') דרכת בים סוסיך וגו'. סנחריב שחרף על ידי שליח נפרע ממהו הקדוש ברוך הוא על ידי שליח, שנאמר (מלכים ב' י"ט) ביד מלאכיך חרפת ה' ותאמר ברוב רכבי אני עליתי מרום וגו' וכתיב אני קרתי ושתיתי מים ואחריב בכף פעמי כל יאורי מצור. הקדוש ברוך הוא נפרע ממנו על ידי שליח שנאמר )שם) ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו' הא למדת שנפרעין מן האדם מדה כנגד מדה.

 

פרק שלישי

יש לך עבירות אחרות שבעבורם נפרעין מן האדם בדברים ידועים, והיו למדין אותו מאסמכתא דקרא כדגרסינן במסכת שבת פרק במה מדליקין דף ל"ב, תניא רבי נתן אומר בעון נדרים אשתו של אדם מתה שנאמר (משלי כ"ב) אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך, רבי אומר בעון נדרים בנים מתים כשהם קטנים, שנאמר )קהלת ה') אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצוף האלקים על קולך וחבל את מעשה ידיך, ואיזה הן מעשה ידיו של אדם הוי אומר בניו ובנותיו.

תנו רבנן בעון נדרים בנים מתים דברי רבי אלעזר ברבי שמעון. רבי יהודה הנשיא אומר בעון ביטול תורה. בשלמא למאן דאמר בעון נדרים כדאמרן, אלא למאן דאמר בעון ביטול תורה מאי קרא דכתיב (ירמיה ב') בנים מתים דברי רבי אלעזר ברבי שמעון. רבי יהודה הנשיא אומר בעון ביטול תורה. בשלמא למאן דאמר בעון נדרים כדאמרן אלא למאן דאמר בעון ביטול תורה מאי קרא, דכתיב (ירמיה ב') לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו. רב נחמן בר יצחק אמר מאן דאמר בעון נדרים נמי מהכא לשוא על עסקי שוא. מכדי רבי יהודה הנשיא היינו רבי, ורבי בעון נדרים קאמר. לבתר דשמעה מרבי אלעזר בנו של רבי שמעון בן יוחאי.

פליגי בה רבי חייא בר אבא ורבי יוסי, חד אמר בעון מזוזה, וחד אמר בעון ביטול תורה. מאן דאמר בעון מזוזה קסבר מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו. ולמאן דאמר בעון ביטול תורה מקרא נדרש לפניו ולפני פניו. פליגי בה רבי מאיר ורבי יהודה, חד אמר בעון מזוזה, וחד אמר בעון ציצית. בשלמא למאן דאמר בעון מזוזה, דכתיב (דברים י"א) וכתבתם על מזוזות ביתך, וכתיב בתריה למען ירבו ימיכם וימי בניכם, אלא למאן דאמר בעון ציצית מאי טעמא, אמר רב כהנא ואיתימא שילא מארי (מאי קרא) דכתיב (ירמיה ב') גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים לא במחתרת מצאתים כי על כל אלה. רב נחמן אמר למאן דאמר בעון מזוזה נמי מהכא במחתרת שעשו פתחים כמחתרת ואמרינן עלה תניא רבי נחמיה אומר בעון שנאת חנם (פירוש שלא ראה בו דבר עבירה שיהא מותר לשנאו ושונאו) מריבה רבה בתוך ביתו של אדם ואשתו מפלת נפלים ובניו ובנותיו מתים כשהם קטנים. רבי אלעזר בר יהודה אומר בעון חלה אין ברכה במכונס (פירוש באוצרות יין ושמן) ומארה משתלחת בשערים וזורעים ואחרים אוכלים אותם שנאמר (ויקרא כ"ו) אף אני אעשה זאת לכם והפקדתי עליכם בהלה, אל תקרי בהלה אלא בחלה, כדכתיב וזרעתם לריק זרעתם וגו'. ואם נותנין מתברכין שנאמר (יחזקאל מ"ד) וראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך.

בעון ביטול תרומות ומעשרות שמים נעצרים מלהוריד טל ומטר והיוקר הווה והשכר אבד. ובני אדם רצים אחר הפרנסה ואינן מגיעין שנאמר (איוב כ"ד) ציה גם חום יגזלו וגו' (פירש הקונטרס לשון צווי דברים שצויתי אתכם בשעת החום היינו תרומות ומעשרות).

תנא דבי רבי ישמעאל בשביל דברים שצויתי אתכם בימות החמה ולא עשיתם יגזלו מכם מימי שלג בימות הגשמים, ואם נותנין מתברכין שנאמר (מלאכי ג') הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די, מאי עד בלי די, אמר רב עד שיבלו שפתותיכם מלומר די. בעון גזל הגובאי עולה והרעב הווה, ובני אדם אוכלים בשר בניהם ובנותיהם שנאמר (עמוס ד') שמעו את הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון העושקות דלים הרוצצות אביונים האומרות לאדוניהם הביאה ונשתה (פירוש מדבר על ראשי ישראל המתעים אותם), אמר רבא כגון הני נשי דבני מחוזא דאכלן ולא עבדן וכתיב (שם) הכיתי אתכם בשדפון ובירקון חרבות גנותיכם וכרמיכם ותאניכם וזיתיכם יאכל הגזם ולא שבתם עדי נאם ה', וכתיב (יואל א') יתר הגזם אכל הרבה וגו' (פירוש בתוכחות ישעיה על מתעי ישראל) כתיב (ישעי' ט') ויגזור על ימין ורעב ויאכל על שמאל ולא שבעו איש בשר זרועו יאכלו. אל תקרי זרועו אלא זרעו.

בעון עינוי הדין (פירוש שמאחרים את הדין מלדונו לא לשם שמים אלא לאחר שהוברר להם משהין אותו) ועוות הדין (פירוש שלא היו מתונין בדין לעיין בו כל צרכו ומתקלקל מאליו), ובעון ביטול תורה חרב וביזה רבה ודבר ובצורת בא ובני אדם אוכלים ואינם שבעים ואוכלים לחמם במשקל, דכתיב (ויקרא כ"ו) והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית וגו', ואין ברית אלא תורה שנאמר (ירמיה ל"ג) אם לא בריתי יומם ולילה וגו', וכתיב (ויקרא כ"ו) בשברי לכם מטה לחם, וכתיב יען וביען במשפטי מאסו (פירוש ענוי ועוות וקלקול) בעון שבועת שוא ושבועת שקר (שבועת שוא פירוש הקונטרס לשון הבל המשנה את הידוע, כגון על האיש שהוא אשה, ושבועת שקר שאין בדאותו ניכר ומאמין שקר לבריות)....